בזמן האחרון אני שמה לב לזה יותר מבדרך כלל, אני פשוט לא מצליחה להחליט.
להחליט מי אני. בכלל. אפילו לא בפרטים הכי קטנים. על הסגנון שלי, ההעדפות בחיים שלי, התחביבים שלי, מה שעושה לי טוב.
זה בכלל אפשרי? לא לדעת בשביל מה אתה חי? כאילו, מה אתה אוהב לעשות ולראות?
וזה ממש קשה למשל, לא לדעת במה אני מתעניינת הכי, כי אני לא מצליחה לחלק את עצמי להכול.
אני ממש חייבת לבחור, ולא כי אני צריכה, טוב אני כן בעצם, אבל בשביל עצמי.
כבר כמה חודשים שהמוח שלי פשוט לא מאופס, וכלכך קשה לי לקלוט דברים מסביבי..
אני מרגישה כאילו הגיע הזמן שלי - להחליט מה אני רוצה. אני לא מדברת על החלטות גדולות, זה עוד רחוק ממני,
אבל ברצינות. אני לא יכולה להחליט אפילו מה ללבוש או איך לסדר את השיער כי זה פשוט, לא מתאים לדרך החשיבה שלי.
אני צריכה סדר ומהר.
אבל בנימה יותר אופטימית (מה) הנה סתם דברים שאני אוהבת. לא חייבים להסתכל זה יותר בשבילי (חעחע)
וגם כי אתם יודעים מה? פעם אחת בא לי לשים בבלוג שלי תמונות של טאמבלר שזה דבר שאני נוהגת לא לעשות. וכי אין לי יום הולדת היום.
אתם יודעים כמה קשה למצוא תמונות אופטימיות חמודות בטאמבלר בלי להתקע על איזה שמונים תמונות של ילדים מעשנים עם
ציטוטים של השירים הכי לא קשורים מאחורה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Peachy-Pie
