בערך בגיל עשר קלטתי שאני לא נורמלי. בזמן שבנים אהבו בנות אחרות, אני התחלתי להסתכל על בנים. ידעתי שזה לא אמור להיות ככה, אבל לא הצלחתי להכריח את עצמי להסתכל על בנות. זה לא עניין אותי.
בסופו של דבר היה רק אחד שעניין אותי.
פרסי תמיד היה מושלם. הגיבור הנערץ, בן לאחד משלושת הגדולים, חצוי חזק. גם אני הייתי בן לאחד משלושת הגדולים, וזה אומר שהוא סוג של בן דוד אלוהי שלי. אני מעדיף לא לחשוב על זה יותר מידי.
אבל פרסי הוא של אנבת'. זה כאב לי. הם תמיד ביחד, תמיד נאמנים אחד לשני... תמיד צמודים. אין מקום גם לניקו שם.
ורציתי אותו כל כך.
פאנפיק שכתבתי על השיפ פרסיקו (פרסי וניקו. פאנדום - פרסי ג'קסון).זה סיפור די עצוב (בכל זאת, אהבה נכזבת וחד צדדית). הפרקים תמיד די קצרים. אז... תהנו(?).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
) אלא סתם ציור רגיל, אבל זה מושקע ובא לי להשוויץ. 
כינוי:
FangirlingMode