היה לי ממש חם.

דווקא היה לי נעים. אני אוהבת להסתכל על העולם דרך המצלמה שלי. ולמרות שקשה לי, אני אוהבת להסתכל על כולם מרחוק.

ומאיה יפהפיה. הורג אותי שהיא לא עושה עם זה כלום, שהיא לא יודעת על זה כלום. אבל היא כל כך יפה. Graceful. זאת המילה המתאימה.

קולות צחוק, ואמי קוראת: "כי אף אחד לא אוהב אותך, בת-אל!" אני תוהה אם היא שינתה את דעתה מאז התקרית ההיא לפני כמה חודשים, כשדיברנו. ממש דיברנו, זאת אומרת, והיא אמרה שהיא לא סובלת את בת-אל. אבל היא תמיד מתנהגת כאילו - לא. בטיול השנתי הם אפילו עשו שחנ"ש, שיחת נפש, וארוכה כזאת.

העברתי מצב במצלמה ושיניתי את ההגדרות. לקחתי תמונה, אבל האור לא היה גדול מספיק. והיה צורך באור. בגלל שלמרות שהמצלמה צדקה, והם היו בצל, הם הוקפו באור גדול.

פתאום קלטתי שהג'ינס שורפים אותי. השמש ממש חמה היום.

אבל נשארתי שם.

"אביגיל," מישהו קרא מרחוק.

לא טרחתי לתקן אותו.

"אביגיל," הוא קרא שוב. הסתכלתי אליו. גלעד. "את מצלמת אותנו?"

נענעתי בראשי. אותו - לא צילמתי.

אני חושבת שאולי הוא אמר עוד משהו. אבל לא שמעתי.

חיכיתי שם עוד דקה לפני שקמתי והלכתי לצל. שכבתי על הדשא - בעצם, היו שם יותר עשבים שוטים מדשא - מתחת לעץ כלשהו.

וזהו.

Gail.