השנה החדשה עימנו, וזאת הדרך שבה אני מתחילה אותה:

בבגדים כחולים וורודים.

בפנים נקיות וגב ובטן כואבים.

ביותר מדי אוכל ויותר מדי צחוק.

בבדיחות עם נוי ובדיבור שקט עם זהר.

בשקט. ברעש. בששון ובשמחה.

בלי שחר השנה.

חשוך בחוץ.

בבקשה שקטה.

במספר תשע ובאפס.

בפנימייה.

בעייפות מרוצה.

בחוסר בבדידות ובהמון ידידות.

בשאלות עם זהר שדומות לשאלות עם מאיה.

בחוסר ידיעה על מה לדבר ובידיעה שזה בסדר.

בדמות. בכיתה. בגלגולי קוביות.

בלי ספירות.

פשוט היה חצות.

בבחורה בוכה.

בארבע, שלוש, שניים ושלוש.

בבננה.

כך אני מתחילה את השנה החדשה.

Gail.

שנה טובה :)

(אל השנה החדשה)

אני מוצאת שבני אדם יפהפיים

לא יודעים שהם מושכים

ואני חושבת

שזה כי כשהם מביטים במראה

האור מתעוות סביבם

ונעשה כל-כך בהיר ליד החלקים הטובים

שהם מתעלמים מהם לגמרי

ורואים רק את הרע

אז עשיתי לי מנהג

להביט במראה רק כשהכל

כמעט חשוך

כך שהאור יעצים את החלקים הטובים

במקום להעלים אותם

Gail.