ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר
ואת השמאלני שנשרף בתוך נגמ"ש בעזה ובין לילה הפך מעוכר ישראל לגיבור ישראל,
ואת השוטר הדרוזי שנורה ע"י מחבלים בי-ם, כשהוא ניסה לעצור אותם וירה בהם למוות,
וגם את החייל מגולני שחטף מכות במועדון כי הוא דיבר בערבית. אגב הוא חי, אבל בא לי להזכיר לכם כמה אתם צבועים.
ואת שלושת הילדים החטופים,
ואת "הג'ובניק" שנדקר בתחנת הרכבת כשדיבר עם חברה שלו בטלפון.
ואת אלה שהצביעו ליכוד וגם את אלה שהצביעו מרצ,
ואת החובש שהמ"פ מת לו בידיים וכבר כמעט שנה שהוא מאשים את עצמו.
ואת הילד בנחל עוז שיצא לשחק בכדור בגינה, רק שהוא חטף פצמ"ר. ואת הכדור אמא קיבלה ישר ללב.
ואת החייל והקצין שנהרגו בסוף ינואר, אבל כבר כמעט שכחנו כי היינו לפני בחירות ולפוליטיקאים לא היה מספיק זמן להתעסק בזה. למרות שיש ילדה קטנה שאבא שלה חגג לה יום הולדת שנה ומאז היא מחכה לו שיחזור.
ואת המשפחה מאיתמר.
ואת המזרחים והאשכנזים, הטבעוניים וההומואים ואת אלה שהתנדבו, גם את הערבים שהתנדבו, את המתנחלים ואת התל אביביים, את הדוסים והאתאיסטים.
את כולם תזכרו.
ואת כולם תכבדו, תמיד.
חבל שאלה הסיבות שגורמות לנו לעצור לרגע ולפסיק לירוק אש אחד על השני.
תנשמו. כולנו באותה סירה ולאף אחד אין מושג איך מסיימים את המערכה האין-סופית הזאת, שהיא בעצם המחיר של לחיות כאן.
ונזכור את 23,320 החללים. ואת החלל שכל אחד מהם השאיר כשהוא הלך.