לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Paradise Circus


ההתחלה של החיים שלי, ביציאה משירות צבאי, מלווה בפוסט-טראומה מאבא חולה אלצהיימר שנפטר ואמא חולת רזון שנתנה לי גנים של קבב. תבלו.

כינוי:  .Layla

בת: 30




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2015

ונזכור את כולם.


ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר

ואת השמאלני שנשרף בתוך נגמ"ש בעזה ובין לילה הפך מעוכר ישראל לגיבור ישראל,

ואת השוטר הדרוזי שנורה ע"י מחבלים בי-ם, כשהוא ניסה לעצור אותם וירה בהם למוות,

וגם את החייל מגולני שחטף מכות במועדון כי הוא דיבר בערבית. אגב הוא חי, אבל בא לי להזכיר לכם כמה אתם צבועים.

ואת שלושת הילדים החטופים,

ואת "הג'ובניק" שנדקר בתחנת הרכבת כשדיבר עם חברה שלו בטלפון.

ואת אלה שהצביעו ליכוד וגם את אלה שהצביעו מרצ,

ואת החובש שהמ"פ מת לו בידיים וכבר כמעט שנה שהוא מאשים את עצמו.

ואת הילד בנחל עוז שיצא לשחק בכדור בגינה, רק שהוא חטף פצמ"ר. ואת הכדור אמא קיבלה ישר ללב.

ואת החייל והקצין שנהרגו בסוף ינואר, אבל כבר כמעט שכחנו כי היינו לפני בחירות ולפוליטיקאים לא היה מספיק זמן להתעסק בזה. למרות שיש ילדה קטנה שאבא שלה חגג לה יום הולדת שנה ומאז היא מחכה לו שיחזור.

ואת המשפחה מאיתמר.

ואת המזרחים והאשכנזים, הטבעוניים וההומואים ואת אלה שהתנדבו, גם את הערבים שהתנדבו, את המתנחלים ואת התל אביביים, את הדוסים והאתאיסטים.

את כולם תזכרו.

ואת כולם תכבדו, תמיד.

חבל שאלה הסיבות שגורמות לנו לעצור לרגע ולפסיק לירוק אש אחד על השני.

תנשמו. כולנו באותה סירה ולאף אחד אין מושג איך מסיימים את המערכה האין-סופית הזאת, שהיא בעצם המחיר של לחיות כאן.

ונזכור את 23,320 החללים. ואת החלל שכל אחד מהם השאיר כשהוא הלך.

נכתב על ידי .Layla , 21/4/2015 17:14   בקטגוריות צבא, אקטואליה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמיד היית מלאך בעצם.


 

חלמתי עליך שוב אתמול בלילה, באת על מדים נראת בדיוק כמו בפעם האחרונה שראיתי אותך.

חצי א' משופשף, טישירט לבן, והדיסקית עם ההדפס עם הסמל והמספר של הגדוד.

באת מהבסיס מבסוט עם החיוך היפה שלך מרוח על כל הפרצוף, זוכרת שקיבלת חדשות טובות.

אני זוכרת שאתה ואחי תיכננתם טיול לגולן, ושהוא התבטל כי שניכם הוקפצתם ללבנון.

אח שלי לא נכנס, אתה דווקא כן.

אח שלי נשאר בשטחי כינוס, ואכל את הלב "שכולם בפנים ורק הוא לא".

אח שלי נשאר בחיים ואתה לא.

הטנק שלך עלה על מוקש זוכר?

תשע שנים עברו ועדיין מרגיש לי כאילו כל סנטימטר בגוף מתגעגע אליך.

 

תמיד כשחיילים נהרגים כולם מספרים עליהם שהם היו מלח הארץ, הטובים מבנינו.

אחרי הכל לא מתאים לספר שהיית בריון בבית הספר והתחצפת לאמא, כי הרגע הקרבת את החיים בשביל המדינה.

אבל אתה? אתה באמת היית משהו מיוחד, היה בך הכל.

וכשראיתי אותך אתמול בלילה זה היה הכי מוחשי שיש, ולא אכפת לי שזה היה חלום.

הרגשתי אותך לידי.

והדמעות העירו אותי.

לפחות הדבר האחרון שראיתי לפני שהתעוררתי זה את החיוך שלך.

וזאת בעצם דרך די מוצלחת לפתוח את הבוקר.

 

נכתב על ידי .Layla , 19/4/2015 22:59   בקטגוריות צבא, שחרור קיטור  
הקטע משוייך לנושא החם: יום הזכרון לחללי צה&quot;ל ונפגעי פעולות האיבה
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , נשיות , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Layla אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Layla ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)