ועברנו למצב ביניים כזה שלא ממש מדברים אבל כבר לא מתעלמים,

אני עובר במסדרון ועושה היי עם היד ואת מחייכת ומחזירה לי  - ובראש רק שואל את עצמי האם את יודעת כמה פגעת בי והאם פגעתי בך באותה מידה?

יש יותר מידיי קווי דימיון ביני לבינך

אות אחת מפרידה בין השמות שלנו, את יותר קרובה לאלוהות עם ה"ה" ואני תקוע פה עם ה "ו" 

ו-בתכלס אני לא באמת בן אדם דתי ואני סתם מדבר שטויות

הדימיון ממשיך בזה שנולדנו באותו תאריך

את שירתת בתפקיד באוגדה שלי שעקרונית היה במקום מסוים אמור להיות אחראי על התפקיד שלי, אך שם לא יצא לנו להפגש

הלכת למקצוע שבו אמא שלי עוסקת 

ואת כזאת חמודה, יפה, בעלת לב רחב, אינטיליגנטית, עם חוש הומור מרהיב 

ומאורסת לחבר הטוב שלי

וכולם מתלהבים בזה שהם עזרו לכם להיות ביחד ואני נשאר עם החרטה בלב, אך אני יודע שזה אני. תמיד נזכר מאוחר מידיי תמיד פועל מאוחר מידיי תמיד לא פועל בכלל

ואולי יום אחד בחלומות שלי תהיי שלי ואולי לא

בכל מקרה שיהייה במזל, בטוח שתראי מדהים בלבן

תמיד אצלי בראש דמיינתי איך אתן בשלב מסויים תפרדו מהחבר הזה שלכן - וזה לא משנה בכלל אם אהבתי אותו או לא אהבתי אותו אם הוא החבר הכי טוב שלי או לא - כל עוד זאת הייתה בחורה שרציתי מבחינתי זה היה נידון לכישלון

ועכשיו אתן מתחילות להתחתן , ואני מגיע לשם וכולכן מדהימות בלבן וכל כך חכמות ומצחיקות ושנונות ונחמדות ומיליון ואחד דברים שמעולם לא היו שלי ומעכשיו אצטרך תמיד לחלוק.