לחשוב בקול רם

אני שונאת את זה שלא משנה מה אני אעשה אני לא בסדר, אני מספרת משהו שקרה שנה שעברה אני לא בסדר, חברה שלי אומרת שזה מעצבן אותה אז אני מתנצלת אבל אני לא בסדר ואני "לא מתכוונת לזה", אני אומרת שאני מתכוונת לזה אבל אני אבל אני לא בסדר, אני אומרת לידיד שלי לא לקחת צד בסיפור הזה אבל אני עדיין לא בסדר כי זה בעצם באשמתי. אני סכסכנית, למרות שלא פרץ ריב. אני מעליבה, למרות שאני לא אמרתי משהו פוגעני. אני מתנצלת בלי לחשוב פעמיים, אבל אני לא בסדר. אני שונאת ללכת על ביצים ליד אנשים. אם להתנצל למרות שאני לא מתכוונת לזה היה לי קל, כל הריבים שלי עם אנשים היו נחסכים. התעוררתי כועסת, סוף סוף נרגעתי ועכשיו זה קורה. היא בהחלט לא מודעת איזו בגרות נפשית צריך בשביל להתנצל ולהודות שטעית. אני כבר לא מצטערת, אז היא יכולה לקפוץ.