לחשוב בקול רם

היה לי יום מוזר ממש אבל בצורה טובה,

שיניתי את ההגברות שלי לאחת מהמגמות היותר קשות שמזכות אותך בתעודת הבגרות הכי טובה שאפשר להוציא, התקבלתי. אני די בשוק מזה. זה אומר שהמורה שלי למתמטיקה ולפיזיקה המליצו על זה, הייתי בטוחה ששתיהן מתעבות אותי. ילדים מחכים שבועות לשמוע את התשובה של האישור, קורעים את התחת ונקרעים בתהייה "האם אני אתקבל?" אני הייתי במתח ל24 שעות מסכנות, אבל הרגשתי כאילו אני מאבדת את דעתי. לחץ לא עושה לי טוב. אני גם מתכוונת להגיש תלונה במנהל על המורה שלי לספרות, היא נטפלת אליי באופן קבוע. אנחנו לא לומדים על שייקספיר, אבל אם השאלה הייתה להיות או לא להיות הייתי מעדיפה לא להיות בסביבתה בכלל. אני בדרך כלל מסכימה לספוג את זה, אבל היא צרחה עליי פעמיים באותו השיעור מול כל הכיתה, אני לא אשתוק יותר. 

אולי בסוף הכל יסתדר. 

הרי נשארו עוד 18 ימים עד שאראה אותך שוב.

המורה שלי לספרות: תהיה לך הערה על פטפוט

ילד מהכיתה שלי: ולך תהיה הערה על קמפאי!