לחשוב בקול רם

כל הפתקים נמחקו לי מהטלפון

שלוש שנים של מחשבות, שירים,  סיפורים, כל מה שהיה ביננו, כל מה שהיה יכול להיות,

שלוש שנים מהחיים שלי הלכו היום לפח.

זה אפילו לא לקח כל כך הרבה זמן, בתוך שנייה ראיתי את מה שהיה פעם העולם שלי הופך לשום דבר. כאילו מה שכתבתי שם מעולם לא שינה לאף אחד, כל התאריכים שכתבתי, כל הפעמים ששפכתי את הלב שלי, פשוט התפוגגו לזיכרון רחוק.

אני לא מאמינה שזה קרה לי. אני מרגישה מין שילוב מבחיל של ריקנות והקלה. אולי הגיע הזמן להמשיך הלאה, אבל מצד שני, אני רוצה בכלל?