לחשוב בקול רם

אם היה פרס על "הבן אדם עם הכוונות הכי טובות"הוא כנראה היה הולך לאמא שלי. אני לא מצליחה לחשוב על פעם אחת שאמא שלי אמרה משהו בכוונה לפגוע בי, בפעם אחת שהיא לא תמכה בי, בפעם אחת שהיא התעלמה מהרגשות שלי ובפעם אחת שהיא לא פיצתה אותי אם היא כן פגעה. אין לפוסט הזה מין פואנטה חכמה ומשמעותית, רק פוסט הערכה לאמא שלי, אחד מהאנשים היחידים בחיים שלי שאני יודעת שבחיים לא יוותרו עליי ואחד מהדברים היחידים שמשאירים אותי בחיים.