לחשוב בקול רם

אני ממש אוהבת את אתגר קרת, יש לו סיפורים נהדרים, אחד מהאהובים עליי זה הסיפור "צינורות". אני אוהבת אותו במיוחד.

"כשהסתכלתי עליו מושלם, ומחכה לי, נזכרתי במורה שלי לסוציולוגיה שאמרה פעם, שהאדם הראשון שהשתמש במקל לא היה החזק ביותר בשבטו, או החכם ביותר, הם לא היו צריכים מקלות, אלא פשוט זה שהיה זקוק למקל יותר מכולם כדי לשרוד ולחפות על חולשותו. אני לא חושב שהיה אדם בעולם שרצה להיעלם יותר ממני, ובגלל זה אני המצאתי את הצינור. אני ולא המהנדס הגאון ההוא מהטכניון שמנהל את המפעל." זה כנראה אחד מהציטוטים האהובים עליי משם. לעיתים הוא מתאר את איך שאני מרגישה כלפי העולם בצורה מושלמת. הוא לא מציג את זה בצורה עצובה, או טרגית, אלא כהעדפה. מה שמזכיר לי ששכחתי לספר לכם, התחלתי מחברת של סיפורים קצרים, אני כותבת שם כל מיני סיפורים שמוצאי חן בעיניי. אני לא חושבת שאתמיד בזה אבל זה מוצא חן בעיניי. מצד שני, לא חשבתי שאצליח להתמיד גם כאן..