לחשוב בקול רם

ביקשתי מידידים שלי שיתארו לי איך אהבה מרגישה. ובשבילי זה לא ככה. אני מניחה, שבמידה והיו מבקשים ממני לתאר אהבה אז הייתי אומרת שזה כאילו הלב מדבר. שהלב אומר לך דברים, הוא מדבר בשפה משלו, אחת שהפה לעולם לא יוכל לבטא. זה קשה להסביר. אבל זה משהו שאני יודעת. משהו שאני יודעת בכל תא בגוף שלי, אבל גם לא באמת יודעת. אני פשוט יודעת שזה מרגיש שונה, כאילו משהו בי נדלק. אני לא תמיד מבינה מה קורה. האהבה שלי היא רק משהו שאני כותבת על קליפה של עץ אקליפטוס, שאף אחד לא יימצא לעולם. משהו שאני לוחשת לרוח כשאני לבד כדי שאולי זה יגיע אלייך. זה לא משהו שיכול להחריב וליצור עולמות, או לשנות אותם. כנראה שיש יותר מדרך אחת לאהוב.