לחשוב בקול רם

את מסכנה.

כל ביקורת ועצבים לא באים בחשבון, גם אם הם מוצדקים, כי את מסכנה. את חרא, את רעה ואת מפלצת. למרות שאף אחד מעולם לא אמר, זה פשוט יצא ככה, נכון? זה מה שהבנת. למרות שלא התקרבו לזה, אבל את מסכנה. זה בטח מרגיש נורא, שכולם כל כך רעים אלייך כל הזמן. כי את כל כך נחמדה לכולם, כל כך מושלמת. בגלל זה את מסכנה. אף אחד בעולם הזה לא שווה אותך, אף אחד לא מבין. כולם רעים, פוגעים בכוונה. את מוותרת, את אומרת לי. את לא רוצה לדבר איתי יותר, כי אני לא מבינה, שאת מסכנה. אז ברכותיי, את לא מסכנה, אבל אני מרחמת עלייך.