לחשוב בקול רם

למרות שזה יום ההולדת שלי אני חושבת שמין הראוי לכתוב על מישהי, שלמרות חוסר היכולת שלי לזהות מתי אני קרובה לאנשים איתה מעולם לא היה לי ספק. קוראים לב עדן, ואם אתם ממש תסתכלו בבלוג שלי אתם תראו אותה ברשימת ה"עושה לי רע". אבל השם שלה עם קו חוצה. בנוגע לזה, אם מישהו באחד מהרשימות שלי עם קו חוצה זה יכול להגיד כמה דברים. 1) לא אכפת לי ממנו יותר. 2) הוא לא חלק מהחיים שלי יותר, ו3) הוא לא מתאים לרשימה יותר. במקרה של עדן היא האפשרות השלישית, ואני לא מוחקת את זה כי אני חושבת שחשוב לזכור. היא חברה ממש טובה שלי, והיחידה שאני יודעת בוודאות שאם לא הייתי חלק מהחיים שלה אז הם היו שונים, שהייתי חסרה. ואני יודעת שהפוסט הזה קיטשי לחלוטין וגרוע כי אני לא יודעת איך להביע את מה שאני מרגישה עד שאני כבר לא מרגישה אותו יותר, אבל זה רק אומר שאכפת לי. כל האלה שאומרים שאויבים יכולים להיות חברים טובים צודקים. כי למרות שבחצי שנה הראשונה שהכרנו לא אהבנו אחת את השנייה בכלל, לא הייתי רוצה להמשיך את השנה הזאת בלעדייה. ואולי זה קצת מוזר לכתוב על מישהו אחר ביום שהוא לכאורה שלך.אבל לעדן מגיע את זה, כי אני לא יודעת אם הייתי מגיעה בלעדייה עד לכאן. אז מזל טוב לי, ותודה לעדן, שלא הרגה אותי כממש עצבנתי. מי יתן ותהיה לכולם חברה כמוך.