לחשוב בקול רם

היום לפני שנתיים, התחלתי להאמין בקסם.

היום לפני שנתיים, ניתנה משמעות לכל צירופי המקרים בחיים של מי יודע כמה אנשים. היום לפני שנתיים החיים שלי השתנו.

היום לפני שנתיים פגשתי אותך, ולפני שפגשתי אותך לא ידעתי שאנשים יכולים להיות סוג של קסם, אבל היה קשה להתכחש לקסם, בעיקר כשהוא עומד מול העיניים שלך ונראה כל כך טוב.

החיים שלי מתחלקים לשני חלקים, החלק הנוכחי הוא כל מה שקרה מאז ה22.10.13 והחלק השני הוא כל מה שקרה לפניו, שככל שידוע לי היה רק הקדמה לרגע בו הכל השתנה.

וזה יהיה מוגזם להגיד שלא חייתי לפנייך, אבל זאת לא תהיה הגזמה להגיד שלא רציתי לחיות. אבל הנה אני, שנתיים אחרי,  אחרייך ובלעדייך, ואני בחיים.

ולמרות ששברת לי את הלב, למרות שאיכזבת אותי כמו שאיש מעולם לא איכזב, אני תמיד אהיה אסירת תודה כי איך שגרמת לי להרגיש היה סוג של קסם, חבל שלא הבנתי את זה באותה תקופה.

ההבנה של הכל לא הייתה בזכותך, היא הייתה אחריך, ואולי זה לא רעיון טוב לקרוא לזה הבנה, כי אי אפשר להבין קסם אבל אני מתקרבת לזה. פעם נהגתי לפחד לשכוח את צבע העיניים שלך, אבל היום כבר את שלי אני לא זוכרת.

יאיר עזר לי להבין משהו, אתה לא מכיר אותו, אבל יש לי הרגשה שהייתם מסתדרים. כי יאיר, גם הוא סוג של קסם. והוא זה שגרם לי להבין שיש אנשים שמגיע להם שיסתכלו עליהם כאילו הם סוג של קסם, ושאם יהיה לי מזל. אולי יום אחד מישהו שהוא סוג של קסם יסתכל עליי באותה צורה. אבל בינתיים, אני בסדר רק עם להסתכל, כי למרות שהקהל לא יודע איך הקסם קורה... זה כל הקסם, לא? אז הנה אריאל, הנה שיר לכבוד שנתיים מאז. שיר בשבילך, אבל בעיקר בשבילי.

Http://youtu.be/gmyq9tliu8g