לחשוב בקול רם "אם מישהו אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום." |
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2018
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מחשבות חשוכות, או יותר נכון מביכות אני חושבת שאם מישהו היה מוצא את הבלוג שלי, הייתי מתה. בגלל זה אני משתדלת לא לכתוב כאן דברים מביכים במיוחד, למרות שבמסגרת כזאת זה כמעט בלתי נמנע. מסך המחשב נראה כל כך מזמין, בטוח וקשוב שבאמת קשה לי לא לשפוך את הלב שלי. ולראות את כל מה שיושב לי על הלב, בצורת מילים, מילים שמסתכלות אליי בחזרה. ויש אינספור קטעים שמעולם לא פירסמתי, קטעים שהייתי רוצה להסתיר אפילו מעצמי, כל מיני מחשבות חשוכות, או יותר נכון מביכות. הבלוג הזה באמת עוזר לי להבין את עצמי יותר טוב, אני חושבת שבמידה מסויימת הכתיבה הופכת אותי לבן אדם טוב יותר. אפילו אם זה לא באמת, אפילו אם לפעמים בא לי לקרוס, כי למרות שזה העולם שלי נמאס לי לסחוב אותו לבד. אבל כל פעם שאני כותבת, אני מרגישה כאילו המשקל קצת ירד מהכתפיים שלי. ואם זה גורם לי להרגיש ככה, אפילו לחלקיק השנייה הכי קטן, זה שווה את זה.
| |
אנונימית אני נמצאת כאן הרבה בזמן האחרון, זה מעיד על זה שמאוד רע לי ואני מוצאת את זה קצת מדאיג שהיום יום שלי בלתי נסבל עד כדי שאני מרגישה צורך לפרוק את הרגשות שלי כאן. כל רגש ורגש כי אין לי עם עוד מי לדבר. נמאס לי משיחות ריקות עם חברים שלי, אני לא רוצה להמשיך להיות "המצחיקה" או "הנחמדה". אני רוצה להרגיש כאילו אני יכולה לכעוס ולהתלונן בלי שישאלו אותי אם אני במחזור. אני רוצה לחיות אבל לא נראה לי שיצא לי בזמן הקרוב. אני מאוד אוהבת להיות כאן, באמת. אני אוהבת שאנשים מסתכלים על מה שאני כותבת, מעל ל300(!!) אנשים נכנסו לבלוג שלי. אנשים יכולים להגיב, אנשים יכולים להביע חוות דעת, אבל אני אנונימית. אף אחד לא יידע מי אני. יש אנשים שבילו כאן שנים, אנשים שאפשר להסתכל בבלוג שלהם ולראות איך הם התפתחו. מעניין אם אני אהיה כאן מספיק זמן בשביל להיות מהאנשים האלה.
| |
| |