אנחנו אוהבים כי אנחנו אוהבים.
ככה פשוט. בלי להסתבך יותר מידי. זה הטבע שלנו- לאהוב.
ממתי זה משנה את מי? ממתי זה משנה את מה? אנחנו נולדנו לאהוב.
יש אנשים שאני אוהבת יותר, אנשים שאני אוהבת פחות, אנשים שאני אדישה אליהם. אם להסתכל על התמונה המלאה, בסה"כ אני אוהבת.
אני מאחלת לכולם למצוא אהבה טהורה, כזאת שלא מסתכלת על דת, גזע או מין. כזאת שלא מסתכלת על משקל, גובה או נכות. כזאת שמקבלת ומכילה. רק כשיש אהבה כזאת, אמונה באהבה כזאת שתגיע, אהבה שתראה בכל פגם את הסיבה להישאר ולא לעזוב- רק אז נוכל לא לשפוט אהבה של מישהו אחר.
אנחנו כל-כך מרוכזים בעצמנו, במה שאנחנו אוהבים, במה שאנחנו רוצים, בכאן ועכשיו, בלקחת. מה עם קצת אחר? מה עם קצת שונה? מה עם קצת לחכות, קצת להקשיב?
אני רוצה להגיד "אני אוהבת אותך, בחולי ובעוני, בשמחה ובכאב. אני פשוט אוהבת." כי זה באמת קל. כי זה שלי להגיד. כי אף אחד לא ייקח לי את זה.
יותר מזה, לכל אדם מגיעה ההזדמנות להגיד את זה, לא משנה למי הוא מכוון את המשפט. זה לא שלנו לשפוט, זה לא שלנו לקבל.
זה לא בחירה שלנו לאהוב, אנחנו אוהבים כי אנחנו כאלה, אל תשנו את זה. אל תחליטו לאף אחד את מי לאהוב. זה סותר כל אמונה טהורה, נוגד כל החלטה אנושית.
אני אוהבת כי אני אוהבת. וזה באמת ככה פשוט.
=================
כן. זה אקטואלי.
כן. הבחור שהחליט לדקור ארבעה אנשים רק בגלל שהם לא אוהבים כמו שהוא אוהב הוא מחבל לכל דבר בעיניי.
כן. אני מאמינה שאנשים כמוהו רק מרחיקים אנשים מהדת.
לא. אני לא חושבת שהוא יקבל את העונש המגיע לו באמת, סתם כי ככה זה בדרך כלל במדינה שלנו.
תפיצו אהבה אנשים. רק אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
