לרוב מהלב, קצת מהראש. ביחד סלט.

הפעם הראשונה שנישקת אותי.

היינו כל כך שיכורים ששנייה אחריי זה, כשניסינו את זה שוב- הראשים שלנו התנגשו כלכך חזק שאני עד עכשיו זוכרת את הכאב הזה "פאק."

כל כך הרבה זמן חיכיתי לזה, לדעת איך השפתיים שלך מרגישות על שלי והדבר הראשון שיצא לי מהפה זה "פאק". יופי מאיה, את מדהימה.

הפעם הראשונה שדיברנו על זה.

זאת לא באמת הייתה שיחה. שנינו לא ידענו לדבר, לא באמת. ידענו לגמגם, ידענו לצחוק, ידענו להיות ציניים. ידענו לא להיפגע.

הפעם הראשונה שנגעת בי.

הייתה כנראה הפעם הראשונה שמישהו נגע בי בצורה כזאת. שוב שיכורים, כאילו זה המצב היחיד שאנחנו מסוגלים להרשות לעצמנו להרגיש משהו, להסתכן אפילו קצת בלאבד פוקוס. 

היית מדהים, ידעת מה אתה עושה וזה בא לך בקלות שהביכה אותי. לא עזבת עד שגמרתי, כאילו אתה לא יודע אחרת. אמרו לי שאתה תחשוב רק על עצמך, אבל לא חשבת יותר מידי. מאוחר יותר הבנתי כמה שהתענוג שלי שווה ערך להעצמת האגו שלך. מאוחר מידי.

היו כמה פעמים שניסיתי לדבר אחריי זה, עד שהתייאשתי.

עד שנמאס לי כל פעם מחדש מהודעות בשעות-לא שעות, מהמילה 'ערה', מהידיים שלך שלא מתקשרות עם הפה.

הפעם הראשונה ששכבנו הייתה הפעם הראשונה שלא רציתי אותך יותר. שהרגשתי בכל נקודה בגוף שאני לא חכמה כמו שאני מצפה מעצמי להיות, שאני פחדנית יותר ממה שאני מביאה לעצמי להבין, שאני תלותית יותר ממה שאתה מסוגל להכיל.

אני לא בטוחה שאתה מסוגל להכיל משהו שהוא לא האגו שלך.

הפעם הראשונה ששכבנו לא הייתה כמו בסרטים.

הפעם הראשונה ששכבנו עשתה לי צריבה בגרון, בחילה בבטן וצמרמורות בעמוד השידרה.

הפעם הראשונה ששכבנו הייתה גם הפעם הזאת שידעתי שזהו, שאין לזה סיכוי ושאני כל-כך עמוק בתוך הבוץ, ששום יד לא תציל אותי. שאני לא באמת בסדר עם הסידור של לא לדבר על זה, שאני לא בסדר עם לפלרטט עם אנשים אחרים, שאני לא בסדר איתך.

הפעם הראשונה שלא עניתי לך הייתה הפעם הראשונה שהתקשרת ולא שלחת הודעה. אחר כך הייתה הפעם ההיא שניסית ליזום שיחה. אחר כך הייתה הפעם הראשונה שאחריי תקופה מאוד ארוכה של שקט- לא נכנעתי.

לכל דבר יש פעם ראשונה, מזל שזה תקף גם לפעם אחרונה. 

אז היי,

יום שישי הגיע (בשבילי זה עוד יום, עקב העובדה שאני לא עושה כלום) ואיתו הניקיון של שישי.

חוץ מהעובדה שאני סובלת ממלא בעיות נפשיות שלא נבדקו מעולם, הבעיה העיקרית בחיים שלי זה שאני לא יכולה לחיות עם סדר מסויים. 

אתם מבינים? רוב האנשים לא יכולים לחיות כשמבולגן. אני לא יכולה לחיות כשמסודר.

כבר אמרו לי בעבר שזה תירוץ לעצלנות, אבל לא. אני רצינית לגמריי.

אני יכולה לנקות את החדר שלי במשך שעות, לבכות תוך כדיי, להמשיך לנקות, להבין שאחת בלילה ובוקר למחרת לבלגן אותו בצורה קטסטרופית בפחות מחמש דקות. 

משהו בסדר מסויים גורם לי לאי-סדר במוח. אני לא יכולה להתמודד עם זה. אני לא אמצא כלום כשמסודר. לעומת זאת, כשמבולגן אני אדע להצביע על כל דבר, אני אמצא כל דבר, אני אבין כל דבר.

עכשיו, יש פה טריגר. יש ימים שבהם אפילו הבלאגן שלי מוגזם לי. זה ימים שבהם אני מנקה בקריזה ואז מבלגנת שוב אחריי חמש דקות, אבל אני עושה את זה, אני מנקה.

נחזור לפואנטה ההתחלתית- יום שישי זה יום ניקיונות, מה שהופך אותי לממורמרת מהרגיל. 

אז עשיתי אבק, טיטאתי (איך רושמים את זה?!?!?!?!) ואפילו שטפתי רצפה. עד כדיי כך אני מדהימה. 

עכשיו רשמית אפשר להגיד שלום לסופ"ש.

בשבילי סופ"ש זה יומיים מדהימים שבהם החברים הרחוקים שלי חוזרים לבקר את ההורים בעיר המולדת-נהריה. זה מרגש ומרטיט כל מפגש הילדים-הורים הזה ואפילו קצת מעורר דמעות ברמה מבחילה, אותי מעניינת העובדה שיש לי עם מי לשבת על בירה, לשתות כמה צ'ייסרים ולעשן קצת נרגילה (אולי עוד דברים, אבל אני לא אדבר על זה יותר מידי עד שזה יהיה חוקי).

הבעיה השנייה והמהותית שלי, ישירות אחריי ניקיון של ימי שישי היא דייטים. 

אני שונאת אותם.

הבטחתי לעצמי שאני לא אצא לכאלה, גם אם זה אומר לסיים רווקה בגיל 56 עם יותר מידי חתולים וכלב אחד.

זה כל כך מביך! 

אתם מתיישבים במסעדה, כל אחד מציג את כל הדברים המדהימים בו ואז החלק המביך ביותר מגיע-חשבון. את מוציאה ארנק, אתה מוציא ארנק, מתחיל ויכוח מלווה בחיוכים מבויישים שמסתכם ב:

אתה:"אני אשלם"

את: "שטויות, אני אשלם."

אתה: "עליי, נו!" 

את: "טוב. אם אתה מתעקש." 

מחזירה את הארנק לתיק ומצחקקת.

אתה מלווה אותה הביתה, אתם מתנשקים ומפה לשם אתם זוג השנה. 

איכס. 

סליחה, פגעתי ברגשותיכם? בו-פאקינג-הו.

אף אחד לא מספר בדייט המחורבן הזה שהוא נוחר בלילה, שהוא בקושי סוגר את החודש, שהוא עיוור צבעים, שיש לו סיוטים מתמשכים. 

אף אחד לא ימכור את זה כי אף אחד לא ייקנה את זה.

אז אם הקשר שלכם התחיל בזכות הדייט הראשון המדהים, הקשר שלכם התחיל שקרי למדיי.

אני דוגלת בלהכיר את הבן אדם קודם, לבדוק אם הכימיה טובה ולזרום משם. אי אפשר להיות זוג אם אתם לא מכירים את כל החרא אחד של השני וזה משהו שחשוב יותר להכיר מאת הדברים היפים והטובים.

זה משהו שאפשר לדעת רק אחריי שאתם חברים טובים, אחריי שאתם תקועים אחד עם השנייה, אחריי שאתם כבר סומכים אחד על השנייה.

אני באמת ובתמים מאמינה בזה.

היום אני נוסעת לאמפי שוני, להופעה של התקווה 6 באירוח שבק ס'.

מזמן לא הייתי בהופעה, מזמן לא חיכיתי למשהו כמו שחיכיתי לזה.

אני דיי מתרגשת וזה דיי לא קשור. סתם בשביל שלא תחשבו שאני כלבה חסרת רגשות.

אז שיהיה סופ"ש קסום, 

ואם כבר דייטים? תנסו להיות כנים, אנשים מעריכים כנות.

ומי שלא מעריך את זה? שיחפש משהו זול שייגמר נורא מהר.