יום ב' גבירותיי ורבותיי.

לפני שנים רבות מספור ניהלתי יומן באתר יקר זה. רגע, עכשיו כשאני נזכרת,  ניהלתי כמה. אחד בזהותי הגלויה, האחר בדויה.

הסתובבתי על פני הפלנטה כמעט 24 קייצים. למדתי קצת על מרות החיים, על זה שזה ממש נכון שבסוף כולנו נתגעגע לילדות, על הזהות שלי.

השנה גיליתי כמה כועסת אני יכולה להיות. כמה מוצדק הכעס הזה, כמה בא לי לקרוע את היקום הזה מכות. כמה אני אוהבת לחיות,  רוצה להתקדם עם עצמי וכמה אני בסופו של יום מלאונה.

לא יודעת כמה מפותחי הבלוג באתר הנחמד הזה חוו את התחושה שאני חווה בזמן האחרון. שהפייסבוק/טוויטר לא עונים להן.ם על כל הצרכים, שצריך איזה מקום יותר פואטי, עם יותר מילים, למחשבות יותר ארוכות... 

אז החלטתי להתנחל.

ואני לא אהיה נחמדה. 

בחיים האמיתיים אני כן נחמדה. יותר מדיי.

נחמדות הביאה אותי עד היום רק למלצרות.

זהו.

ביי.