טיפשי מצידי לחשוב שאני אטום לחול ופתאום הכל יהיה ורוד ושמח.
הרי לא משנה לאן אדם ילך, הוא לוקח את עצמו.
לא יודעת למה עשיתי את זה אבל פתחתי פה את הטינדר והעברתי כמה אנשים..מפה לשם ספרדי חתיך שנמצא ק"מ אחד ממני שלח לי הודעה ודיברנו קצת. יש לי מין מחסום כזה מלשכב עם זרים, שהתגבר עוד יותר מאז האונס.. קשה לי עם זה. קשה לי המחשבה שמשהו מחשבתי שהופך לפיזי עוצר אותי מלהינות.
אני באמת מתגעגעת לאהבה. לחיבוק הארוך שעוטף ומרגיש כאילו יגן עליך מהכל, למבט הזה אחרי סקס טוב והכירבול.. לתחושה הזאת שמישהו רואה בי מעבר לגוף. לזה שהוא מעדיף אותי על כולן ולא רואה סיבה לחפש דברים מהצד.
אני זוכרת שהרגשתי ככה אחרי כל קשר.. ותמיד מרגיש שזה לא יבוא שוב, ואז כנגד כל הציפיות זה בא. אני באמת יודעת שמבחינה חיצונית אין בי רע, אבל אני באה עם מטען רגשי גדול שאולי לא כל אחד יכול להתמודד איתו.
מאמינה שזאת סתם תקופה, אבל הלוואי שכבר תיגמר