"מה *את* רוצה? חשוב שתהיי שלמה עם עצמך. את חייבת להפסיק לפעול מתוך דאגה מה יחשבו עלייך. איפה *את* בכל הסיטואציה? תפסיקי לפחד מלאכזב אנשים אחרים. אז הם יתאכזבו, ו..? כמה הם באמת משמעותיים עבורך כדי שיהיה לך אכפת?"
טוב אז לא ציטוט מדויק של מה שהיא אמרה. וב"היא" אני מתכוונת לקב"נית/עובדת סוציאלית שאני הולכת אליה בעקבות האונס.
מוזר, אבל מרגיש לי שלפעמים קשה לנו להבין למה דברים רעים קורים לנו כשהם קורים, אבל רק תקופה אחרי, בדיעבד, הכל מסתדר לפאזל אחד.
כמו רכבת הרים שבדיוק סיימה את המסלול, וכולך מלאה באנדרנלין מסתכלת אחורה ומבינה שהיית הפוכה לגמרי והנה את פה שלמה, יושבת אחרי, שרדת.
קצת קיצ'י מצידי אבל מה אפשר לצפות כשאני בגימלים ואחרי 2 סרטים עם סוף יותר מדי טוב ומהסוג הרומנטי ביותר שיכולתי לדעת מה הולך לקרות ומה הוא יגיד לה ואיך הם יתנשקו כשברקע קרן שמש שאופס במקרה נופלת להם על הפרצוף קטע
אני חייבת לפעול אחרת. להתחיל לדאוג לעצמי ולהפסיק לנסות לרצות אחרים כי זובי, אם זה גבר שאני מכירה ימים ספורים או קצין שבסופו של דבר לא אכפת לו ממני ורואה רק את טובת המערכת, או אפילו חברה שלא מספיק אכפת לה כדי לפנות לי זמן בלו"ז העמוס שלה. די.
אז אחרי אשכרה שנה שלא הוצאתי גימלים (!), לאחר 4 שעות מייגעות בביקורופא קיבלתי אתמול 3.
מה שכן, הביאו לי אנטיביוטיקה שרק החמירה את המצב ומדלקת סבירה העין שלי בגודל של כוכב לכת חדש
מלחיץ אותי קצת שזה הקרין לי לרווח שבין העין לאוזן ויש לי שם כמו בלוטה כזאת שאם אני נוגעת בה היא ישר עושה לי מיגרנה וסחרחורת
איכשהו הרופא לא ייחס לזה חשיבות ואפילו לא בדק
תעריכו כל רגע של מצמוץ שלא מכאיב לכם.
לקחתי את זה כמובן מאליו עד היום חחחח
בעקבות הגימלים שלי הקמ"ן החליט לעשות גרף גימלים ע"פ משתנים של כמות הגימלים פר חייל. צה"ל חזק הא? רב סרן ויש לו זמן להתעסק בבולשיט
התחלתי קרב מגע! מטעם הצבא, 6 מפגשים. רק בנות שמטופלות במהו"ת, ככה שזה בכלל עוצמתי. המדריך הוא רמ"ד קרב מגע בצה"ל הוא כלפי חוץ רוסי קשוח אבל ברגע שהוא פותח את הפה הוא פשוט נשמה עם חוש הומור ענקי
מפחיד לגמרי ששום מקום לא בטוח במדינה הזאת. יהי זכרם ברוך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
קטע
כינוי:
feel again