והפעם, Morrigan המעולה של הלהקה Children Of Bodom. דת' מטאל עם...קלידים.
היום ביקרה אותי חיילת.
היא נכנסה לתוך כיתה של 30 תלמידים, והמקרן כבר היה פתוח. המדים היו מגובסים ונקיים, בצבע חאקי. "שלום", היא פתחה, "היום באתי לספר לכם על חיל המודיעין."
אני זוכר שתמיד תהיתי איך מדים מריחים. איך מריחים מדים של גולני, למשל? אבירי מאצ'ו תמירים, אוחזים בנשק? זיעה? ולוחמי הסייבר של 8200 מריחים מאבק של מקלדות, טנקיסטים מדיפים את ריח אבק השריפה של פגזים. איך הריחו שלה? בצורה מוזרה, זה היה ריח חזק של תפוח ואלכוהול. היא חייכה תמיד, ודיברה חזק מאוד. היא הייתה נלהבת.
את ההפחדה היא התחילה בסקירת האיומים. סוריה- מלחמת אזרחים משתוללת כבר שנים! זליגת נשק! מעל למאות אלפי ארוגים! המדינה האיסלאמית! משם עברנו למצרים- דאע"ש בסיני! האחים המוסלמים! גם על לבנון לא פסחנו, ודיברנו שוב ושוב על הסכנה של חיזבאללה, על האסון שבמלחמת לבנון שלישית.עניין אותי לדעת: האם היא יודעת שישראל אימנה, חימשה ואירגנה את פלוגות המוג'הדין האיסלאמיות, ארגון טרור שאחראי לפיגועים באדמת ארה"ב? האם היא יודעת על סחר הנשק של ישראל עם מדינות ערב? ברור. אבל את זה, כמובן, היא מנועה מלספר.
היא הביטה לכל אחד בעיניים עמוק, ושלפה את הקלף הסופי: איראן. בתעמולה מדויקת היא פירטה את היחסים בין ישראל לאיראן עד 1979, אז התחוללה המהפכה והשאה נפל מכיסאו, סיפרה על הרדיקליות, על השנאה לישראל, על התמיכה בארגוני טרור, וכמובן- על הנשק הגרעיני וההסכם עם המעצמות.
"סליחה?", שאלתי אותה, "כמה טילים גרעיניים יש לאיראן?". היא הביטה אליי, אי שם בשורה האחרונה, ואמרה "כרגע אין לה." "אוקיי", אמרתי לה, "וכמה יש לישראל?". היא חייכה חיוך מקצה לקצה. "אני מנועה מלהגיד לך." גם אני חייכתי. זה בסדר, אני יודע שקרוב ל400. אה, ושגם יש לה פצצת מימן, שחזקה פי אלפים מפצצת אטום רגילה.
משם, הגיע פירוט אמצעי איסוף המודיעין.
OSINT, או מודיעין ממקומות גלויים, הוא סוג המודיעין שמגיע מעיתונים, טלוויזיה, רדיו- תקשורת. לא נעשה שום מאמץ חסוי להשיג אותו, והוא חשוף לכל. במסגרתו, האוסינט כולל גם מעקב אחרי פרופילים בפייסבוק, "שחשופים לכל", כביכול. בשביל למנוע מצב שהמידע הכביכול רגיל הזה יגיע לידיים של האנשים הלא נכונים ויהיה חלק מאיסוף המידע עליכם, פשוט שנו את ההגדרות של הפוסטים שלכם בפייסבוק: "רק חברים" או פשוט רשימת אנשים שאתם סומכים עליהם. (אלא אם כן אתם רוצים שהם יקראו אתכם- ואם ככה, כל הכבוד).
אבל אוסינט הוא לא מעניין. SIGNIT הוא מגניב הרבה יותר. אנחנו מוקפים כל יום בשדרים בתדרים שונים- אבל השדרים הכי מעניינים אלו הרדיו, התדרים שבהם אנחנו שולחים את המיילים שלנו, משוחחים בטלפון, מזמינים דברים מהאינטרנט. היא עמדה מול כולם והסבירה: תחנות סודיות בבסיסים סודיים מזהות את השדרים האלו. המיילים, השיחות, כל תדר הכי קטן שנע באוויר מגיע לידיים של המערכת. מי שישב לידי פער את הפה בתדהמה. הוא היה מורשם.
IMINT היה כבר עליית מדרגה. מסתבר שזוהי דרך להשגת מידע ויזואלי, אמיתי, מהשטח. עשרות, מאות, מזל"טים חגים בשמיים, שעליהם חתום צה"ל- הם זוהו בלבנון, ברצועת עזה, וגם כאן, מעלינו, ביהודה ושומרון. הפלסטינים בשטחים הכבושים נמצאים תחת מעקב לא נפסק בטלפונים,ברשתות החברתיות וגם מלמעלה. ואם כבר דיברנו על מזל"טים, חלק נכבד מהם לא עוקב אחרי אזרחים בכלל. הוא מפוצץ אותם.
אבל ללא ספק, האחד הכי מעניין היה COMINT. מוזר, זה היה האחד שהיא התמקדה בו הכי פחות. ולמה שלא תתמקד, אחרי הכל? כולם היו מאוד מעוניינים לשמוע עוד חוץ מהתיאור הקצר: "זה אומר מחשבים, סמארטפונים, אינטרנט, רשתות חברתיות."
רגע. כל הסמארטפונים? כל הרשתות החברתיות? כל המחשבים?
כן. כולם.
ברגע הזה, האשליה המילטריסטית החלה להתפרק מעט. אחרי הכל, לא צריך להיות חכם בשביל להבין שצבא שלם, מערכת ענקית ללא גבולות שמעבדת כל שנייה את המידע הקטן ביותר עלייך- זה לא רעיון טוב במיוחד. "חברים, חברים!", היא צעקה לתוך חלל הכיתה ההומה- ובצדק- "צה"ל עושה את זה מסיבה טובה. בשביל להגן עליכם." כולם הביטו אחד בשני. היה רגע אחד של שתיקה, והשיעור המשיך. רגע אחר כך, לאף אחד לא היה אכפת מהמעקב המטורף של צבא אחד ענק על מיליוני אנשים.
בסוף, אחרי שפירטה את שיטות החקירה של צה"ל, אחרי שעברנו על גופי המודיעין ואחרי שהסבירה לנו כמה חשוב ללמוד את שפת המקומיים ולסייע לצה"ל בשירות משמעותי- יצא לי לחשוב. כמה מהם באמת יהיו? כמה מהם ישבו מול המחשב וייתנו מידע מודפס, בקשר, באותות, במורס, לחוליה אוחזת בנשק שתעבור בית בית בלילה שקט, בכפר פלסטיני? האם הם ירגישו חרטה כשהחיילים ישלפו את הילד מהמיטה שלו בשלוש בבוקר? האם הם ירגישו ריחוק כשמעבר לקשר, הרחק הרחק מהם, פלוגה של הצבא תהיה תחת אש קשה? ואיך זה לתת מודיעין למפקד, או לפלוגה, או למחלקה, שהשאירה את הגופות המדממות מאחוריה והתקדמה קדימה?
השיעור נגמר, והכיתה יצאה מהשיעור נהלבת. הם למדו את הדבר החשוב ביותר: עליונות הצבא, הכוח מעל הכל, קידוש האלימות. במזל"טים אפשר להשתמש בשביל לחזות את מזג האוויר; אם יש לך ידע בסייבר, שתף אותו עם העולם ועשה איתו משהו טוב. יש כל כך הרבה שימושים טובים לדברים האלו חוץ ממידע חיוני ליצירת אלימות מיותרת, שתיצור אלימות נוספת.
אני יצאתי מהשיעור עצבני. החיילת שביקרה אותי, יצאה ממנו מרוצה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: