זה הפוסט הראשון שכתבתי כבר 5 שנים זו חצי טיוטה חצי צעקה שכבר חייבת לצאת בדרך שלי.
שנים כבר קשה לי לדבר ולכתוב גם יש בי פחד.
החיים הובילו אותי לנקודה שבה אני צריכה להחליט אם להמשיך לשתוק או לצעוק כבר הכל החוצה את כל הזוועות שעברתי בשנים ההם ואיך פתאום הכל השתנה לטובה אבל אני עדיין שם כלואה במציאות שאני רק מנסה לשכוח.
זה סיפור ארוך של 11 שנות שתיקה שהובילו אותי לאין ספור מקומות אפלים שלעולם לא האמנתי שאגיע אליהם עד שאתה נכנסת לי לחיים ושינית הכל, שינית אותי, גנבת ממני את התמימות.
הייתי בת 11 ואתה אומנם היית רק בן 16 אז אבל גם כשגדלת שום דבר לא השתנה.
אתה לא העיקר עדיין אולי אני צריכה להתחיל קצת לפנייך בסיפור שאם מישהו במקרה יגיע לכאן ויקרא יבין מי אתה ואיך נכנסת לי לחיים בכלל.
יום הולדת 11 שלי היה המאושר האחרון שחוויתי , אני זוכרת אפילו שאבא הביך אותי ממש כל הערב אבל זו הייתה הדרך שלו להראות כמה הוא אוהב, חודש אחרי זה הוא נפטר , זה היה קצר ומהיר .. ישבנו בסלון אני הוא אחי ועוד חבר של אבא ברגע אחד אמרת שיש לך סחרחורת ופשוט נפלת ברגע לרצפה.
לא הבנתי מה קורה שם רק זוכרת את אחי צועק עלי לעלות לקומה למעלה ואת עצמי קופאת במקום.
הכל היה כל כך מהיר חבר שלך לקח אותי משם ברגע שהאמבולנס הגיע הוא לקח אותי לבית של אחיך שם חיכיתי שעות לשמוע מה מצבך בשיא תמימותי האמנתי שתתעורר , עברו כמה שעות ואז הגיע לבסוף הבשורה כל המשפחה באה להחזיק אותי לפני שהודיעו לי שאתה לא חוזר יותר , שאני לבד.
אמא שלי עזבה כשהייתי בת שנתיים לא ממש הכרתי אותה עד אז , היא אף פעם לא באמת הראתה עניין או מאמץ להתקרב ואתה אתה כן היית שם אתה נתת מעצמך הכל למעננו אני זוכרת את ההלוויה וכמה היה קשה לי לראות את סבתא נשברת אני זוכרת את הרב שם לי סיכת בטחון מזהב על החולצה השחורה שקרעתי עם כל כך הרבה כאב וכעס, היה בי אז המון כעס גם עלייך אבל בעיקר על העולם ועל כמה שהוא אכזר .
אחרי זה לא הייתה שאלה נשארתי אצל אחיך הגדול שהיה כבר כמו אבא שלי הרגשתי ריקה חסרת בית וחסרת תכלית .
חיפשתי אותך בכולם ובשום מקום לא הרגשתי את החום שרק אתה יכולת להעניק לי , הרי אני הילדה הקטנה של אבא.
ואז היא חזרה כמובן ,אמא שלי .
מרוב שהייתי רעבה לחום ממך חיפשתי אותו אצלה הרי היא אמא שלי , נסעתי איתה לבקר את המשפחה שם באנגליה בתמימות שאחזור מהר והכל ימשיך כרגיל .
הגענו לשם עם אחי אחותי לא רצתה להצטרף היא עדיין סירבה לדבר עם אמא באותה תקופה ועמדה על כך שהטיול הזה הוא טעות.
יום לפני הטיסה היא הזמינה לו משטרה בטענה שמאיים על חייה וכך אסרו עלי לחזור איתו לארץ באותה טיסה.
כך יצא שנשארתי שמונה חודשים איתה עם האישה שנטשה אותי במדינה זרה ובלי שום דרך לברוח, היא רשמה אותי לבית ספר בסביבה ומהר מאוד מצאתי את עצמי לבושה בבגדים מגוחכים ונעליים נוראיות בדרכי ליום הראשון של הסיוט הכי גדול שלי, היום שבו הכרתי אותך.
היה לי קשה שם עם השפה עם הרוע של הילדים עם הבדידות המוחלטת שהגעתי אליה , הייתי לי חברה אחת כל התקופה ההיא שיכולתי באמת לקרוא לה חברה קוראים לה אמילי.
ואתה הסיוט שלא משחרר כבר שנים באת יחד איתה מין עסקת חבילה לא ברורה הרי היא אחותך הקטנה לא ? איך יכולת ...
עלייך כבר אכתוב בפעם הבאה אתה סיפור אחד גדול בפני עצמך קאל .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
