אני עכשיו נכנסת למיטה,
יש לי יועץ עכשיו, הבחור שיצאתי איתו אתמול (שלשום כבר) בעצם החליט גם להשקיע את עצמו בתור מישהו שמכיר את עולם הגברים.
הוא יודע הכל עכשיו, הוא יודע על המתוסבך. אמרתי לו הכל. כי מה יש לי להפסיד באמת?
הוא יודע שיש לי משהו רגשי למתוסבך שאני מעדיפה להפסיק.
הוא יודע הכל. את האמת.
משומה הוא לא ברח, הוא לא נבהל. הוא אמר שאני תמימה ואיך הצליחו לעבוד עלי ככה.
הוא רוצה לעזור לי, להיות יותר טובה.
הוא רוצה שניהיה אחד בשביל השניה. נעביר חוכמות בינינו.
הציע לי להפסיק להשוות , להפסיק לספר את אותו סיפור של קשרים כושלים.
להתקדם הלאה..
לא להסתכל אחורה כל כך הרבה.
וכן הוא צודק,
האקס שפגע בי צריך להיקבר ביחד עם הזכרונות הרעים, ורק מה שאחליט ללמוד מזה אשאיר לי כמפתח לדרך.
המתוסבך שיודע שיש לי אליו רגשות וכביכול טוען שגם לו , אבל לא רוצה להלחם עלי. גם אותו אפשר להעיף, כי מה אני מחכה כשזה יהיה יותר מתאים? שאני אהיה מספיק זמן לבד?
לא.
והוא. משומה יש בו חכמה כזאת, ויש בו מן האמת.
הוא סיפר לי דברים שהוא בעצמו לא גאה בהם, אבל סיפר אותם כטינופת אחת. בכנות.
אני מעריכה את האומץ. כמו שאני בסוף אזרתי אומץ וסיפרתי לו הכל.
שנינו לא ברחנו מהאמת, החלטנו להישאר ולעבוד עליה ביחד.
אני מאמינה שיהיה יותר טוב.
אולי גם בעזרתו. יש תקווה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
