טירוף.
כזה שפוי וחי ומציאותי
טירוף.
הוא לא שלי
אבל הוא מאיים עליי
מנסה...
ג'אקט זוג כפפות ותיק קטן
אתה מסוכך עליי בגופך
כמו מגונן
ואנחנו בורחים, בלי להסתכל לאחור אפילו
אם יש שדים
יש מיליון - מיליון
בשם השד האחרון
עידן האלוהים
עידן האלוהים היום
מכאן עד אלוהים תהום
אני נוחתת מפלנטה אחרת
נכנסת לדירה שלך ומרגישה את המשב שלה
אפל חשוך קודר
רע
נחיתה
אני נכנסת לחדר
אתה מסמן לי ללחוש
אני שומעת גם מרחוק
אני שומעת אותה גם מרחוק
והקול שלה עושה לי רע עוד יותר מהמילים
אני לא מהטיפוסים ששונאים
אבל זה השדים...זה השדים שבה
לילה בעליית גג
ספוגים מאובקים וכסאות חסרי ריפוד
אתה שומר עליי, אני יודעת
אבל שנייה לפני שאני נרדמת
נדמה לי שהרעשים מנסים להיכנס אלינו
אני הולכת הביתה
מנסה לנקות את הראש
והברחשים נדבקים עליי
עשרות, על כל הגוף, על הבגדים, על השערות
כמו הריחו צחנה שנדבקה בי
אני יודעת שיש בי כוח לחסום את השדים האלה
את השדים שלה
את הטירוף בצעקות שלה, במבט, באנרגיה
יש בי את הכוח לחסום את השדים שלה
שמטפטפים אדום מתוך ורידים
היא חתכה את הורידים
אני יודעת שיש בי כוח
אבל משהו בי עדיין מפחד
מפחד שהרוע הוא חזק כ"כ
עד שגם אם לא יוכל להיכנס אליי
הוא ילכלך אותי מבחוץ
בבלוג זה
בכל הבלוגים
