זה מתחיל מדחף "רגעי"
אני מדחיקה ומדחיקה ומדחיקה אותו
נאבקת
אני יודעת שזה לא יעשה לי טוב
אבל הדחף נשאר
לא מתאפקת יותר
חצי דקה אני גומרת
אבל הדחף רק מתגבר
הוא כבר לא אמיתי, אני יודעת
הוא רק מנסה להגיע עמוק יותר
להרגיש את זה חזק יותר
אז אני עושה את זה שוב
ושוב
ושוב
רק לכבות את הבור השחור שבתוכי
שלכמה רגעים הוא יטבע בתשוקה
שלכמה רגעים לא ארגיש את השחור הזה
שבולע הכל
ואז נשאר החלל
הוא חונק לי בגרון
ובראש שלי רצות תמונות
שמשאירות בי מועקה
אני רוצה לברוח
לברוח מכל זה
לברוח מהכל
אני רוצה לרוץ מהר
להשתכר עד אובדן חושים
אני רוצה לרקוד
באמצע הרחבה
שכולם יראו אותי
כולם רואים אותי
את השחור הזה שמשתחרר ממני והלאה
אני רוקדת
ורואים את השחרור שלי בכל תנועה
אני לא מכירה הרבה אנשים שיודעים לרקוד כך
להשתחרר
לא לראות מקום לא זמן לא אנשים
אני רוקדת, ולא איכפת לי עוד משום דבר
אני רוצה להתמסר לרגע
וברגע הזה לא יהיה עוד שום דבר אחר
רק המוזיקה ברקע
והגוף זורם לפי הקצב
אבל גם אם ארקוד כל הלילה
גם אם ארקוד עד שהרגליים שלי יקרסו מעצמן
התמונות האלה ימשיכו לרדוף אותי
לא אלו שעל המסך
אלה שבזיכרון שלי
והכעס יחלחל בתוכי
יבער
ואז אני אדחיק את הכעס
כי את האמת?
אני לא יכולה לעשות איתו שום דבר
אני אדחיק עד שהוא יצטבר לגוש מוגלתי כואב ומתוסכל
__________
הכאב הזה נשאר בפנים
לא משנה כמה ממנו פרקתי
בדמעות או במילים
אפילו קצת במוזיקה
הכאב הזה נשאר
מהול בכעס ותסכול
אז בין הרגעים, מאבקים במים
יש לי זמן להרים את הראש
לקחת אוויר
לעצום את העיניים, לעצור את הטירוף
ופתאום רואים הכל עליי
הגוף שקוף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
