כעס. כאב. פחד. חמדנות. תאווה. אלימים כלפי עצמנו. אלימים כלפי העולם. המחשבו והגיגים שלנו הפוכים משלום. הדרך שבה אנו עושים את הדברים רעשנית וקולנית - אנטיפתית משהו. הייתי רוצה לחיות בעולם שמי שאתה הוא מה שמשנה. לא צבע העור שלך , ולא איזה בגדים אתה לובש או איזה רכב יש ברשותך. נוסעים בזמן - הלוך ושוב במחשבות שלנו , משחזרים רגעים מהעבר ומזילים ריר על העתיד לבוא. אף פעם לא כאן. אף פעם לא ברגע הזה. אף פעם לא בהווה. שוכחים לחיות. לחיות באמת. שוכחים להסיר את המסכות ואת ההגנות ובאמת לתת לעצמנו לחוש, להיות ברגע הזה. אוטמים את עצמנו מבאמת לגעת בנקודות הללו. חוסמים את עצמנו מללמוד דברים חדשים הן בגלל ההיראות של הדברים בפני האחרים והן בגלל פחד מדברים חדשים. אז בנוסף לעבר ולעתיד, אנו חיים גם בפחד. שוכחים להתאמן - לא רק פיזית אלא גם נפשית על הצמיחה שלנו כבני אדם. והרגע הזה , שבו אצבעותיי נחות על המקלדת מפני שזרם הרגשות וההגיגים שמתסחרר בתו מוחי , ולרגע קט של הפסקה בפולסים החשמליים של הנויורונים , גורמים לי לחוש במגע המשענת על גבי. ומתיחה קלה באיזור הירך כאשר יושב אני ברגליים משוכלות. זה לא כל כך משנה , מה מחר יביא עמו, בטח ובטח מה היה בעבר. אני מעריך את כל מה שיש לי היום , כי מחר יכול להיות שזה לא יהיה . זה קצת פחות חשוב שהיא כבר לא איתי, ושהם לא מבינים שום דבר . אני חי ללא פחד. ללא פחד מעצמי. ללא פחד מהעולם. ללא פחד מהחיים . ללא פחד מהמוות. אני חי את הרגע. ואולי מה שבאמת הופך את החיים האלו לראויים לחיות אותם היא העובדה שיש להם סוף. וסוף הוא גם דבר מדהים. הפוטנציאל שאדם יכול לחיות את חייו ולנצל אותם הוא אינסופי במכלול הוריאציות האפשריות. מרגיש כמעין מסומם שהיה בגמילה ארוכה מאד מהאושר, מהחיים האמיתיים. ואולי עכשיו כדאי לפרוץ החוצה מבעד לבועה. ולהסתכל דרך כל הבולשיט לדברים החשובים באמת. אני. הרגע הזה. הרגשות שמציפים אותי. לחוש את מגע בגדיי על עורי. ואולי כדאי שאעשה מסע אל תרבות רחוקה ומרוחקת - אלמד שפה חדשה שתעזור לי לכמת ולהביע את עצמי בצורה ברורה ושגורה אף יותר מאשר אלו שאני כבר יודע . מספיק להתעמק בכאב. מספיק להיאחז בו. תתן לו להיסחף ולשקוע בזמן שלו. אל תאיץ בו ואל תאט אותו. אני אוהב את עצמי. אני אוהב את הדרך שבה אני פוסע. אוהב אותה עד אין קץ. מחכה לשוב ולהיפגש עמה כשהזמן יגיע. למדתי לראות. למדתי איך להסתכל ואיך להביט על הדברים. יש לי עוד הרבה מה ללמוד. אני כבר לא מפחד מאין קץ הדברים שאני לא יודע . אני מרוגש מהדברים שאני עוד יכול להספיק וללמוד. אולי משהו בקוד שמרכיב את מי שאני מעט השתנה. אולי הגרסה התעדכנה בכדי שלא אשאר מאחור. ואולי הגיע הזמן להפסיק את הלימודים ולטוס. לחיות עם השבטים המרוחקים. ובאמת לדעת וללמוד להסתכל. כי עכשיו אני יכול.
רציתי לומר לי שאני גאה בעצמי. גאה בעצמי על הדרך שעברתי ועל המכשולים שצלחתי הן בקושי רב והן בקלילות יחסית. רציתי לומר לי שאני מעריך את האדם שאליו גדלתי והפכתי להיות בשעה שבעבר הדבר לא היה כך. רציתי לומר לי תודה על כך שמשכתי את עצמי למעלה ואפילו בזמנים בהם נפלתי - לא וויתרתי לעצמי, לא וויתרתי עליי.רציתי לומר לי שזה כיף לחיות כל רגע במלואו ולהיות אדם של שלום . רציתי לומר לי שגם כשמעצבנים אותי אני רגוע ושלם עם עצמי. רציתי לומר לי שאני לוחם. רציתי לומר לי שאני אוהב אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
