בשבוע האחרון קרו לי כל כך הרבה דברים טובים.
התעסקתי בחזרות למופע סיום שנה בתיאטרון וזה היה מהנה לחזור להיות ביחסים טובים עם כולם אחרי סכסוכים של כמעט חצי שנה. הצטלמתי מלא, מה שלא יצא לי לעשות בערך שנתיים. נפגשתי עם גילי למרות שהיא שייכת לעבר, וזה היה די משעשע לדעת שעשר דקות לפני שהאקסית שלה מגיעה לפגוש את שתינו אנחנו עסוקות בלמזמז אחת לשניה את החיים. עשיתי שתי מתכונות במתמטיקה וקיבלתי 100 בשתיהן מה שלא היה צפוי בשום צורה שהיא. בשישי עשיתי את הבגרות במתמטיקה (שלשמחתי הרבה הייתה קלה ביותר) והלכתי למצעד הגאווה.
מצעד הגאווה
אוקיי, וואו, באמת שהמצעד היה היום הכי טוב בשנה. היה לי מדהים, נהניתי כל כך. פגשתי את כל מי שרציתי לפגוש, הצטלמתי עם כל האנשים הכי יקרים לליבי. חגגתי גאווה על הצד הטוב ביותר. שתיתי קצת ונשרפתי הרבה. הרגשתי ממש משוחררת במסיבה בצ'ארלס קלור והתנשקתי עם מלא אנשים יפים (והראשונה הייתה כמובן האקסית המקסימה שלי, שביננו, גם הייתה הכי טובה).
חזרתי הביתה בשבע וחצי בערב עם מלא שריטות מהממות שגילי השאירה לי. אני חושבת שהדבר הכי טוב בכל הסיפור הזה זה שיכולתי להיות איתה מבלי להרגיש אפילו טיפה של רגש מעבר לתענוג. צילמתי מלא תמונות מהמצעד, הרמתי דגל של איגי וגם הרמתי במסיבה שאחרי, זה היה באמת הדבר הכי טוב שקרה לי השנה.
מסיימת את הפוסט עם תמונה שלי ושל אליס המדהימה שנמצאת לצידי בצד ימין.
שכמו שאמרתי, ביננו, היא הייתה הכי טובה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
S I V A N