שאיפות, הדמנויות ומה שביניהן

אז נכון שהפוסט הזה אמור להיות על אומנות החיזור,

אבל זה יגיע לא לדאוג.

אז בהמשך לנושא המדובר, שמאוד קשור לאומנות החיזור.

איך לשמור על עצמך כשהעינינים יוצאים משליטה.

יש דרך מאוד חשובה שגם כשמאוד רוצים מישהו/י ומאוד רוצים ללמוד איך להיות שם בשבילו, איך לספק לבן אדם הזה את כל הצרכים, גם אם לפעמים הצרכים האלה עולים על שלך. כי בכל זאת אתה רוצה רק את הטוב של הבן אדם.

צריך תמיד לדעת מתי מגיע הגבול המאוד דק הזה, בין התמסרות לבין להכנע לגמרי לרצונות של האחר.

אז לי מאוד חשוב תמיד ללמוד, ועד היום זה עבד לי נהדר, אבל כל עוד הצד השני לא לומד,

או לא רוצה מספיק ללמוד ולהשתפר, אז עד גבול מסוים זה עוד משהו שאפשר לספוג.

הרעיון הוא כמו בכל רעיון זה ההדדיות והקשבה.

לשים לב בעצם שהרצונות והצרכים של שני הצדדים מסופקים. ואם לא, צריך לראות איך בעזרת תקשורת גורמים לזה לקרות

וזה דורש משני הצדדים בעצם לשאוף לשלמות, ולדבר על הדברים.

והכי חשוב לתת זמן כדיי להשתפר בכל פעם שעולה בעיה.

דברים משתפרים על ידי תקשורת, חשוב לדבר על דברים וגרום או לפחות לנסות להסביר את מה שאתה רואה לאחר.

על מנת שיווצר מצב שתהיה הבנה, חשוב לבדוק הקשבה.

הרבה פעמים אנחנו שומעים רק מה שאנחנו רוצים או חושבים שנשמע.

והכי חשוב זה בעצם להבין שכל אדם נמצא בחיינו לתקופת זמן,

הכוונה היא שאין תאריך תפוגה, ואין דד ליין, אבל לעולם לא נדע מתי אותו אדם עשה את שלו בחיינו וכבר לימד אותנו את כל מה שיכולנו ללמוד ממנו,

ובעצם הגיע הזמן ללכת, לא פעם ולא פעמיים, מצאתי חברים מאוד טובים שהיו איתי רק בתקופות זמן שונות.

לא פעם ולא פעמיים היו איתי אנשים שמלווים אותי כמעט כל החיים(שהם לא משפחה)

לכל אדם שאנחנו פוגשים יש שיעור שהוא מעביר אותנו.

לעולם לא תדע מתי השיעור הסתיים, עד שבעצם השעון יצלצל.

וזה לגמרי בסדר, לקום וללכת לשיעור הבא. בין אם זה חברים טובים או סתם חברים, או סתם עוברי אורח שנכנסו ללנו ללב ונתנו לנו בידיוק את הטיפ שהיינו צריכים לשמוע באותה נקודת זמן.

אנחנו כאן למטרה מסויימת, וברגע שהמטרה הושגה אנחנו נעלמים.

סיומות והתחלות חדשות.

שלום לך 2016 ברוכה הבאה 2017.

מחשבות חיוביות לכולם,

לפעמים צריך לדעת לשחרר,

לילה טוב