אני יושבת עכשיו מול המסך עם שמיכת פליז כחולה חדשה ומחממת במיוחד, בגדי בית הכי זרוקים שיכולים להיות, נעלי אסקימואים כתחליף לנעלי בית, תה עם דבש וחבילת טישיו. אני חולה כבר יותר מחודש שלם - כל תקופת בגרויות החורף לעזאזל! לא שזה ממש מפריע לי כי רמת התפקוד שלי בתור חולה-שמשתדלת-להצליח ובתור בריאה-שעצלנית-מדי היא בערך אותו הדבר, אז עד עכשיו, בלי עין רעה 555 וכאלה, הולך טוב בבגרויות. העובדה שאני וחבר שלי מעבירים הרבה לילות מתחת לשמיכות עם האגן-דאז (הגלידות הכי טעימות בעולם) שהורסות לי את הגרון כל בוקר מחדש, ממש משנה את דעתי לגבי תה, ונראה לי שהחודש האחרון היה התקופה הכי ארוכה בחיי שבה שתיתי כל-כך הרבה תה ואולי התחלתי לאהוב את זה! אבל לקום עם מאמי שלי בכל בוקר גשום שכזה בחיבוק או להרגיש אותו מחבק אותי באמצע הלילה בכל פעם שיש רעם ממש חזק או ברק שמעיר אותנו דרך החלון, זה הדבר הכי מדהים בעולם... פלוס כל העניין שאני חלשה ונזקקת גורם לו לפנק אותי כל הזמן בארוחות שהוא מבשל ועזבו שהוא מבשל מדהים, הוא גם משקיע בסלטים, לחמים, מטבלים, שתייה, אפילו דואג שהכלים יהיו יפים, הוא יודע בדיוק מה אני אוהבת... והוא גבר אמיתי, גבר במלוא מובן המילה, הגבר שלי. אחיו הקטן כבר מאוהב בי ואתמול פגשתי את אמא שלו בפעם הראשונה, היא בכלל לא נראית כמו שדמיינתי אותה והיא יפה, צעירה, מצחיקה וחכמה ונראה לי שהתחלתי להזיע מרוב לחץ, ולמרות הפחד הנורא והידוע שלי מהורים (הוא הכריח אותי להכיר אותה, בדיוק כמו כל הגברים האחרים שהכריחו אותי להכיר את ההורים שלהם ולא הכינו אותי למאורע) כל ההורים שהכרתי עד עכשיו אהבו אותי ונראה לי שגם היא. אני מקווה! או שהחורף שלנו החליט להיות קשוח ואפל השנה או שנהיינו מפונקים מדי... בכל מקרה אני מאחלת לכל החולים רק בריאות כי זה באמת הדבר היחיד שאנחנו חייבים כדי להצליח בכל השאר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
