אני מתעצבנת, אני משתעממת ואני מרגישה שאני לגמרי משחקת אותה, משקרת, חיה בסרט מושלם ואני לא יכולה לצאת ממנו.
ה-"בריחה" שלי היא להסתכל על העבר, לעקוץ אותו ולשמוח בכל פעם שהוא עושה על זה לייק.
אתמול קראתי התכתבויות שלנו מפעם, נזכרתי כמה הוא היה מניאק ואיך הוא גרם לי להרגיש רוב הזמן וזה עזר לי קצת להיות מרוצה יותר עם מה שיש לי עכשיו.
אני צריכה חידושים, לשבור שגרה, אני מפחדת שזה ימאס עליי כ"כ מהר ומצד שני אני לא רגילה להיות רחוקה מהעבר כ"כ הרבה זמן.
אני יודעת שאין מצב בעולם שאני אחזור לאחור ושמה שיש לי עכשיו מושלם, אבל "מושלם" זו מילה כ"כ כבדה וצריך לעשות הרבה כדי לתחזק אותה.
בקיצור, תקופה מעצבנת של "שגרה" לא ברורה שכזו: "תגבורים" לבגרות המתקרבת בתנ"ך, מחסור בעבודה, יציאות לאותם המקומות שכבר יצאו לי מהתחת...
בא לי להתחדש במשהו, לשנות...
הפסקתי לעשן, אני צריכה למצוא עבודה ואני משתוקקת לקעקוע.