אתמול קיבלתי "רגליים קרות", סוג של קלסטרופוביה לשרשרת שהוא הביא לי ביום ההולדת שלי (תכשיט שכובל אותך, הקבלה לטבעת נישואין וזה) פשוט כי פתאום קלטתי במקרה שאנחנו כבר חודשיים ביחד (אני לא מחשיבה את כל החודשים שהיו לפני כי זה לא היה רשמי ויצאתי עם אחרים) והתחושה הזו שאני שייכת למישהו, ככה ברצינות, פתאום מפחידה. אני מפחדת לשכוח איך לפלרטט או שהקסם שלי יתפוגג, שימאס לו ממני פתאום כי כמו שהשכנה שלי פעם אמרה לי "אי אפשר כל הזמן שוקולד-שוקולד-שוקולד, לפעמים בא לך סטייק", או שההפך - שלי ימאס ממנו, שזה הכי מפחיד בעולם כי הוא הכי מיוחד והכי מתאים לי שיש, כל חיבוק שלו או נשיקה מרגישה לי כמו בית ועדיין יש לי פרפרים בבטן בגללו, כל הזמן! זאת כנראה מערכת היחסים הרצינית הראשונה שלי על אמת, כי הכרתי את המשפחה שלו, אני עומדת להכיר לו את שלי (ברגע שאני אפסיק לפחד) וכל העולם יודע עלינו, אנחנו עושים הכל ביחד ואנחנו פי אלף על זוגות נשואים! (בואו נגיד שאנחנו גם יותר זוג ממה שאי פעם ההורים שלנו היו). וזה הכי מפחיד בעולם, אם אני אעשה טעות קטנה ואאבד את זה, למרות שהוא לא מוותר עליי לא משנה מה אני עושה ומלמד אותי להתמודד עם כל דבר... קשה לי להתרגל לעובדה שהוא חושב על העתיד שלנו ובאופן טבעי גם המוח שלי מתחיל לפנטז ולתכנן... בחיים לא דמיינתי לעצמי שאהיה כזאת, סוג של שינוי בהתהוות. אבל זה טוב, זה כיף, זה מרגש והכי חשוב - בטוח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
