בעצם כפי שכתבתי פה כבר בעבר, אני בדיוק באותה הנקודה בחיים, שבה רציתי להיות בגיל 22 כשהייתי בת 10.
ואני אוהבת לחזור ולומר שאנחנו מתבגרים אך ורק כדי להגשים חלומות ילדות.
אבל בעצם כשאנחנו ילדים אין לנו מושג מה יסב לנו אושר כאנשים בוגרים, והמרדף אחרי חלומות ילדות לא מביא לשום מקום טוב.
מצד שני, אין לי כיוון טוב יותר מ "ללמוד באוניברסיטה הכי מגניבה ביולוגיה ולגור לא עם ההורים עם כלב וחתול וחבר ולאכול פיצה לארוחת ערב", אז זה מה שאני עושה בינתיים.
אני חייבת לציין שהחלק של הפיצה לא רע בכלל, ובעלי חיים זה נפלא ולא יצא לי להצטער לרגע שהבאתי אותם
החלק של הללמוד פחות כיפי ממה שאני חשבתי שיהיה, "למרבה ההפתעה". להיות טודנט זה לא כזה נפלא. אין כסף, אין זמן למצוא עבודה, יש מעבדות שמשחררים ערב לפני המעבדה את "הפרוטוקול המתוקן והעדקני ביותר", מה שמשאיר לי למעשה לילה שלם לחרוש על זבובים בתולים עם עיניים לבנות.
אני שירתתי במחלקה מיקרוביולוגית, אבל בחיים שלי לא נגעלתי משום דבר יותר מחרקים. ומחר אני צריכה להסתכל עליהם קרוב קרוב בבינוקולר בלי להקיא. ובשביל שבכלל יתנו לי לעשות את זה אני צריכה ללמוד כמעט בע"פ את הפרוטוקול. אבל טניה הדחיינית בוחרת במקום זה לשחזר בלוג גוסס.
הצלחתי להפרד ולחזור לבן זוגי. להפרד כי נשבר הזין. לחזור בעיקר כי אין לי לאן ללכת. מי מנצל את מי? שאלה טובה.
למרות שהוא מאז באמת עושה מאמצים לשנות גישה. בלי הצלחה, אבל היי, עברו רק שבועיים וחצי.
והוא אפילו הביא לי מתנה, מה שהוא לא עשה ביום ההולדת שלי!! אמנם זו מתנה זולה מסגנון ה "את לא עושה דברים טוב מספיק אז קחי משהו שיעזור לך להשתדרג בעבודות הבית", שגם אותה הוא קנה בכסף שאני הבאתי לו לשלם למוביל של המייבש, אבל מה זה משנה, הוא הרי מתאמץ! שכנוע עצמי זה אנחנו
די מפחיד לשנות את החיים שלך מהקצה לקצה, לעבור לגור לגמרי לגמרי לבד, וזה היה מוזר אפילו אם היה לי את הכסף לעשות את זה. אבל אין לי, ויש 2 בעלי חיים על אחריותי, שאחת מהן זו כלבה גדולה ושחורה, מה שנותן לה סיכויים בערך אפסיים למצוא בית מאמץ אם תחזור לעמותה. וגם אני כבר לא מדמיינת חיים בלעדיה. חוץ מזה הוא לא כזה נורא אם לא להסתכל עליו כעל בנזוג. הסקס טוב, הוא אפילו שוטף כלים מדי פעם. אם לא לצפות לכלום אז הכל נהדר, כי הוא לא עושה דברים רעים. פשוט גם טובים לא, ודי מבאס להיות בקשר עם בן אדם שאני לא יכולה לצפות ממנו להוציא את הכלבה במשמשרת שלו בזמן כשאני חולה. אבל כשותף+יזיז הוא סבבה לגמרי. אני אשרוד ככה עד סוף התואר בכיף.
האם הוא בונה על משהו יותר רציני? לא יודעת, אנחנו כבר שנה וחצי גרים ביחד, ואין חתונה בדרך, ככה שלא נראה לי שהוא רציני במיוחד. בכל מקרה, יש לו בדיוק עד שאני אגייס כסף לשנות את הגישה. והוא יודע את זה
מה שהכי מפריע לי בסיפור, שהיחידה שיודעת עליו זו הבחורה המדהימה שאנחנו מכירות רק חצי שנה וכל השיחות שלנו מסתכמות בכלבים בדרך כלל. כי כל כך הייתי צריכה מישו שנפלתי על בן אדם כמעט רנדומלי, ודווקא היא התבררה כנורא תומכת ומכילה. וקצינה שלי לשעבר שאנחנו בקשר פייסבוקי מדי פעם. והיא אפילו באה לבקר ולעודד אותי!! בלי להדגיש את ההגעה שלה כאילו היא עושה משהו מיוחד, בלי דרישות, בלי שיפוט, פשוט באה, נתנה לי חיבוק, והוציאה אותי מהבית שהרגשתי שאוכל אותי.
אני ממש צריכה מעגל חברתי חדש. אני גוועת כשאני יותר מדי זמן בין 4 קירות
בתמונה: 6 בבוקר.
נפלתי על כלבה זהה לי בדרישות וקצב החיים. כזו שלא רק שלא מעירה לפני 10 בבוקר, אלא לא מוכנה להתעורר בעצמה לפני 8. נראה אתכם גוררים מהפוך כלב ששוקל כמעט כמוכם. גזע מסוכן, יכול להביא לקילה :D
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
unpredictability