מרבים לשאול אותי מאיפה מביאים כלב כמו ללה שלי.
זה לא מפתיע, הכלבה שלי היא לא סתם "הכלבה הכי מושי-מושלמת בעולם". הכלבה שלי היא באמת הכלבה האולטימטיבית. כשילד קטן חולם על כלב - על כלב כזה הוא חולם. היא עדינה, חברותית, ממושמעת, מגוננת בדיוק במידה הנכונה, חכמה ומצחיקה.
אני תמיד עונה שאין קיצורי דרך. לא קיים מקום שפשוט מוסר כלבים כאלה לכל המרבה במחיר. כלב הוא לא פחות ולא יותר מההשתקפות של ההשקעה בחינוך שלו.
19.3.14
יום הבוקר הראשון של ללה בבית החדש. עוד לא הספקנו לקנות לה קולר ורצועה חדשים. כלבה בת שנתיים במשקל 26 קילו, עם דלקת אוזניים חריפה, גושי קשקשים בכל מקום. לא סומכת על בני אדם, אחרי 5 אומנות נוהמת על כל אדם שנכנס אלינו הביתה מתוך חשש שהוא שוב הגיע לקחת אותה למקום אחר. משחיטה את הרהיטים בבית, מסרבת לצאת לטיולים ארוכים.
וכאן התחילה העבודה. היינו אצל הוטרינר בשנה הזו יותר פעמים ממה שהייתי אצל רופא משפחה מאז שאני בת 10 בערך. הוצאתי על חטיפים יותר כסף אפילו מאשר על הביקורים אצל הוטרינר והאוכל שלה. ביחד.
כל אדם שנכנס אלינו הביתה היה מקבל ממני בכניסה לבית חטיף שווה במיוחד כדי להביא לכלבה, שתקשור בני אדם למשהו חיובי. היום היא באה להתלטף לכל מי שעובר את סף ביתי, כולל השליח של זסטי.
קניתי קליקר והתחלתי לעבוד על פקודות. בהתחלה זה לקח ים זמן, היא כלבה מבוגרת ולא הבינה מההתחלה את הקונצפט של האילוף, שהיא עושה מה שמרצה אותי ומקבלת בתמורה ים מטעמים. על כל פקודה עבדנו ואנחנו ממשיכים לעבוד בבית, בחוץ, בגינת הכלבים, באמצע הליכה, בתוך האוטובוס... חשפנו אותה בהדרגה לכל הסיטואציות הנורמטיביות שכלב נתקל בהן בחיי היומיום, משאיות, אופנועים, מנקה רחובות עם פחים מרעישים, אנשים עם שקיות מרשרשות. הלכתי איתה לבתים של חברים ושל הורי, כדי להרגיל אותה שבסוך תמיד חוזרים לאותו הבית, וגם אם מתעקבים ללילה - זה תמיד עם הבעלים שלה, ככה שאין מה לדאוג, אף אחד לא נוטש אותה.
אין דרכי קיצור, אבל גם אין סודות כמוסים.
בסך הכל מדובר בכלבה הראשונה שלי, כל המידע הנחוץ לחינוך כלב נמצא באינטרנט במרחק 2 מילות חיפוש הנכונות בגוגל. יש מאלפים נהדרים שמפרסמים סרטונים מובנים ומפורטים (לא סיזר מילן!!!!!)
בסופו של דבר הגעתי ליעד - יש לי את הכלבה עליה חלמתי כל חיי. יש לי עוד כמה שנים טובות להינות מהפירות שהעבודה הקשה שלי איתה הניבה. היא נהדרת מכל בחינה אפשרית, אפילו יותר ממה שהעזתי לחלום. יש לי שומרת ראש אימתנית שמלווה אותי בטיולים ליליים באיזורים המסוכנים ביותר בחיפה, ובו בזמן גם כרית חימום ללילות החורף הקרים. היצור הכי אוהב, הכי עדין שאפשר רק לדמיין.
למה אני כותבת את הפוסט הזה עכשיו? תכננתי לפרסם אותו באימוצולדת של ללה ב18.3. אבל ביום שבת נסעתי להתנדב בעמותת גלבוע אוהבת חיות, והיו שם כל כך הרבה כלבים נהדרים ומקסימים שרק מחכים לבית שיקח אותם.
להגיד שהם כמו ללה שלי אני לא יכולה. רובם רחוקים שנות אור מרמת האיזון הנפשי שלה.
אבל רובם גם נמצאים במצב הרבה הרבה הרבה יותר טוב מזה שללה שלי היתה בו לפני שנה.
אין בעמותות כלבים מושלמים. כי כל כלב הוא ההשתקפות של הבעלים שלו, ולכלב חסר בעלים אין מה לשקף.
אבל האנשים ששואלים אותי לא מוכנים לעבוד קשה. הם לא ילכו לעמותה. הם רוצים לקבל כלב "וול דאן" בלי להבין שגם הכלב הכי ממושמע וחברותי יהפוך למפלצת אם לא להשקיע בו. וגם הכלב הכי מצולק יכול להפוך לחבר הכי טוב שלכם. כמו ללה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
unpredictability