אתמול בערב ויטלי לא הרגיש טוב והלך לישון מוקדם. כשנכנסתי למיטה כמה שעות אחריו הרגשתי שהוא רותח. הבאתי לו אקמול צינון לילה, וכך נרדמנו.
היום היה עמוס, אני לא רגילה לשגרת לימודים. אחרי הלימודים נזכרתי שויטלי חולה גוסס, ועוד התעקש לצאת לעבודה "כדי לא לדפוק את איציק". "כדי לא לדפוק את איציק" זה המשפט האהוב עליו. הלוואי ומישהו אי פעם (כולל הכלבה שלי!!) יהיה נאמן לי ברמה שויטלי נאמן למעסיק שלו.
אז נסעתי לסופר לקנות מצרכים למרק עוף. בזמן שהסתובבתי בסופר סימסתי לויטלי שאני בסופר אם הוא רוצה טוב, ושאלתי איך הוא מרגיש. הוא ענה שיותר טוב, ושאלתי אם בא לו לאסוף אותי מהסופר. הוא היה באמצע משחק. "אני באמצע משחק" זה המשפט השני הכי אהוב עליו, או אולי אפילו הראשון, כי הוא היה לפני איציק. פאק, אפילו אנשים זרים באינטרנט הוא מפחד לדפוק יותר מאשר אותי.
אבל מה נשאר לי לעשות, נסעתי לי באוטובוס עם שקיות מהסופר. בעמידה. מזל שהוא כ"כ צפוי שבאמת לקחתי רק מצרכים למרק עוף אחד, שהרים אותי חיש מהר על הרגליים כשאני הייתי חולה כילדה, וסבתא היתה מכינה לי אותו.
כשחזרתי הביתה מיד ניגשתי למלאכה. והנה אחרי שעה מרק אוף זך מבעבע לו בעליזות. כן, אני יודעת שבכל מתכון שמכבד את עצמו כתוב שעתיים שלוש, אבל ניסיתי גם וגם, ותאמינו לי שבאמת שאין הבדל. הגיע הזמן להחליט על תוספות. ניגשתי למחשב ושאלתי אם הוא מעדיף את המרק עם העוף והירקות המקוריים, או להחליף אותם בכדורי בשר ותפוחי אדמה. הוא ענה שהוא לא רוצה מרק, אין גשם בשביל מרק, ובכלל הוא רוצה בשר, אז אם כבר אני במטבח יהיה נהדר אם אני הועיל בטובי לחמם לו את המנה של אתמול.
רציתי להתפוצץ, לצעוק עליו שהוד רוממותו יושב על אותו הכיסא מול אותו המשחק כבר מהשעה 2, ועכשיו פאקינג 7 בערב, ושאם לא נאה לו מרק שירים את התחת המזדיין שלו ויחמם לעצמו את הכושלאמא שלו על אש הגיהנום.
אבל אני ילדה מנומסת ומאופקת, אז פשוט עניתי שהזלזול הזה לא נעים לי, ושבסך הכל הוא חולה ומסרב ללכת לרופה ולקחת חופש, אז שלפחות יוכל את המרק שנסעתי בשבילו לסופר ואז מהסופר בעמידה עם שקיות אחרי 8 שעות לימודים בלי הפסקה מספיק ארוכה בשביל לאכול משהו.
הוא ענה שהוא לא ביקש את זה. פשוט גבר נהדר יש לי. הוא אף פעם לא מבקש כלום. אף פעם. כמו חתול. אבל בתמורה גם די לא עושה כלום. כמו חתול. בחיי, כשניפרד אני אשנה את השם של דיפסי לויטלי, וכשאתגעגע לזוגיות אספר לדיפסי (אז זה יהיה ויטלי) איך עבר עלי היום, וכשהוא יתחיל ללקק את הביצים אני מיד אזכר מה איבדתי.
ואז אני הסתובבתי והלכתי משם. כי יש דברים שלא אומרים בזוגיות. אפילו בזוגיות שמעמידים פנים שהיא עדיין זוגיות למרות שהיא כבר מזמן שדה קרב. כי אחרי שהמילים האלה נאמרות אין דרך חזרה, ואני לא אסחוב שכ"ד וחשבונות לבד.
אז אני כותבת כאן מה רציתי להגיד לו. וזה גם קצת תזכורת לעצמי.
אז ויטלי, אני ידעתי שתגיד שלא ביקשת. יכולתי לנחש שלא תרצה מרק עוף, ושאתה מעדיף את הקציצות של אתמול. שתודה אני לא אשמע גם אם תועיל לשתות כוס מרק ואפילו אם תהנה ממנו. אבל אני לא בשבילך נסעתי לסופר רעבה ועייפה. לא בשבילך עמדתי במטבח על העקבים במקום לשבת לעשן סיגריה בשקט. לא בשבילך. בשבילי. בשביל לא להכנע לאדישות. לא להפוך ל... למה שאתה נהיית, ומה שהרס את הקשר שלנו.
כשיום אחד אני אמצא את הכוח לעזוב אותך, ואפגוש גבר אחר. כזה שכן ירצה לשמח אותי, שיהיה לו אכפת מה עובר עלי, שישאף יחד איתי לחיים טובים. כזה שיכין לי תה כשאני לא במיטבי, ומוציא את הכלבה אקסטרה פעם אם אני לומדת בלי להתבכיין שבועיים שהוא הוציא את הכלבה אקסטרה פעם ממה שסיכמנו בינינו. יהיה כל מה שאתה לא. אבל אני אשאר אני עצמי. ואז בוקר אחד הוא לא ירגיש טוב, אבל בכל זאת יסע לעבודה. ואז אני לא אחזור הביתה ואלך להתחרדן כי מגיע לי ואני עייפה. אני אסע לסופר, ואכין לו מרק עוף שלא יבייש את הסבתא הפולניה של מלכת אנגליה. והוא יחייך ויגיד תודה, ושיש לו חברה נהדרת ודואגת, ושהוא לא יודע מה הוא עשה כדי לזכות באושר כזה. ואני אזכר איך אתה אמרת "לא בא לי מרק. לא ביקשתי ממך" ואבין שאני זו שזכתה. ואהיה מאושרת.
רק לא להכנע לאדישות שהקשר איתך גורר אותי אליה. רק לא לשכוח איך צריך לפנק ולאהוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
unpredictability