לילה.

החושך סמיך.

כמעט וניתן למשש בידיים.

ורק אני מתהפכת על משכבי,

מטושטשת.

אולי מכאבים, אולי ממשככים.

וקשה לי לראות.

אך הלילה לא קיים לעולם,

עוד כמה שעות

כבר יפציע אורו של השחר.

ואז כל הרע יתהפך לטוב,

וכל כאב מטשטש יחלוף.

כי זהו מנהגו של עולם.

"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה,

אהבת התורה , אהבת ישראל, אהבת השם יתברך".

אלוקים

תדע לך - 

אני חולת אהבה!