מדבר אל הקיר

סימנים אדומים

בן 47 רווק ללא ילדים שני ההורים זקנים אחות נשואה עם ילדים אח במוסד סיעודי לכל החיים זה הסטטוס שלי זה הסטטוס שלי כבר לאורך המון שנים

מצב בריאותי

מזדקן בקצב מואץ מעשן אוכל לא בריא מראה מוזנח לוקח תרופות פסיכיאטריות קרוב לשלושים שנה

ואז לפתע איפשהו לקראת גיל 40 זה מתחיל לפתע אתה מגלה שאין לך כושר שקשה לך לנשום כשאתה במאמץ לפתע קשה לך ללכת הליכות הארוכות אתה מגלה שיש לך כרס אתה מגלה שיש לך כלי דם סתומים ברגליים שמשאירים סימנים על העור בצבע כחול אדמדם שמזכיר לך מאוד את מה שהיה לסבים ולסבתות שלך כשהיית ילד והיית מסתכל על הזרועות ועל הרגליים של סבא וסבתא והסימנים האלה של עור זקן וחולה וכלי דם פקוקים נחקקו לך בזיכרון ואכן כשאתה כבר היית נער סבא וסבתא כבר לא היו בחיים

לפתע אתה מגלה על העור שומות מכוערות בכל מיני מקומות מביכים שהשתיקה יפה להם על הגב על הזרועות על הכתפיים על הרגליים אפילו במפשעה חלקם עם פיגמנטים חלקם שקופים וחלקם בצבע הרגיל של העור שלך לפתע אתה מגלה שכל הנמשים החמודים שהיו לך בתור ילד חמוד חוזרים אליך בתור סימנים בכל מיני צבעים כתמים על העור בצבע חום ושחור ואדום חלקם גדולים חלקם קטנים אתה מגלה שהעור שלך הוא כמו אטלס

מצד אחד גם לאבא שלך מאז שאתה זוכר אותו כשהיה בגיל 30 40 כל האור שלו מלא בכתמים כאלה רובן בצבע אדום וכששאלת בתור ילד מה זה אמרו לך שזה טבעי ונורמלי שאלה פשוט כלי דם מורחבים אל העור ולא להיבהל ולהתעלם

מצד שני בפנים אתה מפחד שזה מנלומה או סרטן עור גידול קטן שמתפשט והולך גידול חמקמק שבא ונעלם אך תמיד ברקע

ומצד שלישי אתה לא סומך על הרופאים אם תלך אליהם תצטרך לעשות את כל הבדיקות ואם ימצאו משהו תצטרך לעשות את כל הטיפולים ועד שהם יסיימו איתך אתה תהיה גווייה אתה לא סומך בכלל על הרופאים כמו שאתה לא סומך בכלל על הפסיכיאטרים בעיניך הרופאים מלאך המוות בחלוק לבן

מצד רביעי יש לך הרגשה כבר שנים שהבריאות הולכת פייפן שהגוף בוגד בך שהזיכרון בוגד בך שהמוח בוגד בך שהחיים לאט לאט מפנים לך עורף ואתה הופך להיות זקן כמו סבא וסבתא וגם כמו ההורים שלך שבניגוד אליך הולכים לרופאים עושים בדיקות לוקחים תרופות שומרים על שגרה אוכלים בריא עושים ספורט חיים בריא ויש להם סיבה לחיות בשביל מה לחיות יש להם נכדים יש להם את המשפחה המורחבת את אחותך יש להם עבודה או פנסיה יש להם נחת וקצת שלווה בגיל שלהם

אתה מסתכל על העור שלך אתה מסתכל על הרגל רגל שמאל שפעם הייתה קלה וגמישה עם עור צח ובהיר כשהיית ילד או נער והיופי זלג ממך בכמויות והבריאות היתה בשפע אין סופי ואתה היית בנעוריך אתה מסתכל על רגל שמאל שלך ורואה על העור סימני חולי סימני זיקנה ובעיקר סימנים אדומים כל מיני כתמים אדומים שנראים כמו עקיצות של נמלת האש אתה רואה את זה ואתה מפחד אתה רואה את זה ואתה חושב על המוות על סופיות החיים שגם אתה תצטרך יום אחד להגיע לגשר הזה ולעבור אותו

אתה מסתכל על רגל שמאל שלך על כל הכיעור הזה שעל העור שלך וחושב על זיקנה ועל חולי ובעיקר אתה חושב על תור אינסופי בקופת חולים או במיון בבית חולים או במחלקה אונקולוגית אי שם תור אין סופי שבסופו מחכה לך ד"ר מוות

יש כאלה שהתור שלהם קצר יש כאלה שהתור שלהם מתארך ויש כאלה שנדחפים לתור ויש כאלה שעושים הכל כדי לדחות את הקץ אך בכל אופן כל אחד מגיע אל התחנה הסופית

ומול ד"ר מוות כל התוכניות מתגמדות כל השאיפות מתבטלות כל החלומות נגמרים ומה שרצית ומה שחשבת ומה שקיווית ומה שתכננת הכל משתבש הכל נפסק ולא נשאר כלום ממך העולם ימשיך כהרגלו וישכח אותך ואתה תעלם בחלום ברקיע בעולם הבא

איש לא יכול להגיד לך מה יש אחרי הפגישה עם דוקטור מוות או לאן הרכבת נוסעת אתה תצטרך לגלות זאת בכוחות עצמך...

הנחמה היחידה היא הדרך שעשית והדרך שעשית משותפת לכל מה שהיה אי פעם חי בעולם חיית חייך עכשיו הגיע הסוף והסוף הוא אותו סוף רק ב מיליון דרכים שמובילות אליו