כי לי יש גלידה בגביע

הנה היא שוב פוצעת,אדישות מובנית שפיתחתי לי.נשק אטומי,פצצת אלימות,מסכת הגנה.אני לא ארצה אותך עכשיו כדי שבחדר לא יעלה הד שברירי ליבי המדמם פיסות פיסות על הרצפה.לא רוצה להישבר,לא רוצה ךהיגמר,אז אני נאטמת.לציפורים שמתדפקות על החלון כל בוקר בנעימות אביב פורח.מגחליליות שמרחפות בחושך,מדליקות את החושך אט אט.לצמרמורות שעולות בי עם תחושת ידך על ידי,או גבי או משהו.לדפיקות הלב המרצדות מתוך כל שריר ושריר בי.

אני משקרת לעצמי כדי לא להיפגע,אני בעצם

                                                       קצת אוהבת אותך.