התעייפתי.

התעייפתי כבר מלהרגיש, נגמרו לי הכוחות לבזבז רגשות על אנשים בצורת קירות.

נמאס לי כבר לחלום על סיטואציות שלא יקרו וחלומות שלא יתגשמו.

נמאס לי בכל פעם שאני מצליחה לצאת מבחור אחד ליפול על בחור אחר...

זה כמו לופ שלא נגמר כמו רכבת הרים בrewind.

שוב ושוב וחוזר חלילה על אותן עליות שאחריהן יש ירידות תהומיות כאילו בכל פעם העליה גדלה ואיתה הירידה תלולה עוד יותר.

התעייפתי מתקוות שווא, מנצנוצי אורות בקצה המנהרה שמסתברים כאשליות אופטיות.

אם אני לא מקבלת את מה שאני רוצה לפחות תנו לי שקט, 100 גרם של שקט נפשי בשקית.

No alarms and no surprises please....

ופליז, שפעם אחת התקוות יהפכו למציאות.

לילה טוב

שנוצה.