ט.: שלום, את אצלי בבר הקבועים כבר איזה זמן, אבל רק עכשיו קראתי אצלך קצת ונשביתי.. משהו שנקרא מוכר ואחר בו בזמן. אז רק להגיד שלום.
טומסה: על ראש המסר בוער הכובע.
אקס: הנה מסר חדש!
טומסה: יה-אללה! אין דבר כזה תגובה לא חשובה מספיק (?שימי לב לתגובות אגב ותראי שזה נכון). תגיבי! ותודה. איזה מחמאה (שלא מגיעה לי).
*לוסי*: הבלוג שלך מרתק. למרות שאני קוראת סמויה [אני לא מגיבה לפוסטים שלך בד"כ כי אין לי תגובה שאני חושבת שהיא חשובה מספיק] אני יכולה להגיד לך שבלוג כמו שלך מוצאים פעם במיליון כי כשאני נכנסת אליו זה כמו ספר :) בכל מקרה רק רציתי להגיד לך שתמשיכי לכתוב ולעדכן :
טומסה: יו! תודה. איזה מותק. הולכת לבקר אצלך.
mer girl: ממש ריגשת אותי.
חיפשתי בנואשות אחר כותבים איכותיים כאן בישרא. קשה למצוא כמוך בין שלל הזבל.
:-)
אקס: אני במקומך הייתי מקטינה את הפונט, אחרי הכל הוא זה שחותך פה ירקות באמצע הלילה. ואני כמובן אכתוב. ברגע שאצליח להתגבר על כל השאר.
טומסה: טוב, את יודעת שאת הראשונה. באתי להגיד אחרי מקס, אבל אפילו זו לא האמת לאמיתה.
טומסה: אז תכתבי אולי?
אקס: אמרת, אמרת. אבל אני מקווה שברור לך שמה שבאמת הכי חשוב זה להמשיך לקרוא אותי, כמובן.
טומסה: ממש כמה דקות, את יודעת, השלוק הראשון של הקפה של הבוקר וזהו. אני בדיוק מנסה לחשוב מאיזו עבודה להתפטר כדי להתחיל לקרוא את כל זה, או לחילופין לקחת איתי את המחשב לכל מקום. תודה כבר אמרתי?
אקס: אני מקווה שרשימת הבלוגים ששלחתי לך תספק את סקרנותך לכמה דקות.
טומסה: נכנעתי תמליצו לי על בלוגים מעניינים לקרוא. רוצה להרחיב את מעגל החברים, אם כי איכות יותר חשובה מכמות. ויש איכות.
טומסה: תתגלה בבקשה. זה שקרא היום את הפוסט על האוברדרפט ואת הפוסט על סבתא.
Opium Tea: שלומי חרבנה זה שם של זמר מזרחי.
טומסה: השראה, תנו לי השראה.
טומסה: אבל לקח להם זמן...
אקס: בסוף קיבלו אותך לטבעת :)
טומסה: לאן הלכו המסרים?
הדף הבא