לקחתְ את ילדתי

שאני בעורפי הכואב לא יכולתי

ודהרת איתה בחדר דִיו דִיו סוּס

ורציתי לקרוא לך

קחי גם אותי

קחי את הכאב של היותי אני

"איזה מין חיים אלה, שאי אפשר לגעת בהם ביד חשופה ואי אפשר להבין אותם ואת התחושות שמתעוררות כשחיים אותם ואת העובדה שהתחושות המתעוררות הללו הן החיים עצמם אבל משום מה נדמה לנו שהן מכשלות? איזה מין חיים אלה שנוגעים בך רק דרך מתווכים – סיפורים, מוזיקה, זיכרונות, דמיונות, פנטזיות – ואתה לא נוגע בהם כשהם קורים? כמעט אף פעם. אולי רק לרגעים. איך הכול חומק מבין האצבעות. איך מה שבתוך הראש נהיה פתאום חשוב יותר ממה שבעולם, יותר ממשי, יותר מעניין. ואולי אפשר לגמרי להפסיק לחיות בחוץ ולהתחיל, סופסוף, את החיים האמיתיים – בפנים."

מתוך "לא קרה כלום" / גיא מאירסון

ועכשיו ספטמבר

והוא נגמר, אוגוסט, החודש המאתגר הזה וכל אשר בו, ואף על פי שהגרתי היום כמויות מסחריות של זיעה, באמת כבר ספטמבר, עם האופק שלו שנפתח.

מוקדם בבוקר צילמתי את החיבוק של הדר והזחל הרעב, רק אחר כך בתמונה ראיתי כמה יפה ומיוחד האור בשמים. והנה עננים - גם זה סימן שכבר ספטמבר.