ביי לך שיער אהוב

במשך שנים אם הייתם שואלים אנשים איפה אני, הייתם מקבלים בתור תשובה "רואים אותו? זה עם השיער הארוך".

היה לי שיער ארוך, ואהבתי את זה.

הייתי שלם איתו, והלכתי איתו כנגד הזרם, גם כשכולם אמרו שצריך להסתפר.

במשך 6 שנים הוא ליווה אותי.

טיפה אבסורד לעשות לו הספד, אבל למשהו שלקח חלק כל כך אינטגרלי בחיים שלי, אני מרגיש חובה כזאת.

 

לפני כמה ימים החלטתי שנמאס.

אני חייב שינוי ויהיה מה !

אחרי שהורדתי כבר קרוב ל30 קילו איך אני יכול להפסיק את השינוי בפתאומיות?

הרי כשהגעתי לתיכון הבטחתי לעצמי שאני משנה את עצמי ב180 מעלות, והנה, פתאום זה נקלט שאני עוד פחות משנה כבר מסיים תיכון.

ואז מה?

ואז אני חייב ללכת לצבא, ושם הרי לא יעשו לי הנחות על השיער, ואני אהיה חייב להסתפר.

לעשות גלאח בפתאומיות?

אין מצב, רוב הסיכויים שאני אתפגר במספרה מרוב הלם.

 

ההחלטה שאני צריך להמשיך את השינוי, יחד עם ההבנה שאני אצטרך להסתפר בכל מקרה הביאו אותי לעשות מעשה קיצוני.

בערך שבוע הסתובבתי במחשבה של "היום אני מסתפר, לא משנה מה !".

אחרי שהבנתי שככה זה כבר לא ילך, כתבתי סטטוס בפייסבוק שאני הולך להסתפר.

ההרגשה הפנימית הייתה "הנה, עוד כמה שעות ואין לי שיער ארוך כבר", אבל עדיין, משהו בתוכי היסס, והמשכתי לדחות את זה עוד כמה ימים.

בסופו של דבר ביום שבת אחה"צ כבר החלטתי שנמאס ואני חייב לעזור אומץ וללכת למספרה !

היות והסטטוס בפייסבוק לא ממש עזר (אז היו כלמיני ששאלו, אבל עדיין, לא ממש לחץ), החלטתי להיות קיצוני אפילו יותר ולהתחיל לספר לחברים שמחר אני מסתפר.

אחרי שסיפרתי לחברים, והבטחתי להם שינוי קיצוני כבר לא הייתה דרך לברוח.

לצאת שקרן או להפציץ באיזה שינוי?

 

ביום ראשון ההחלטה התחילה לחלחל פנימה, והמעשה שאני עומד לעשות היה כבר מובן.

ועדיין, כשהגעתי למספרה היו בי חששות...

אני לא חושב שבחיים פחדתי כמו שפחדתי כשהמספריים היו קרובות אליי(ויש לכם עסק עם בנאדם שעולה על הרכבות הרים הכי מפחידות בעולם, גם אם יורד גשם וגם אם הוא דפק לפני זה איזה בורגר מטורף, וכן, אין כמו רכבת הרים בגשם, כשאתה מרגיש כאילו זורקים לך חצץ על הפנים ).

 

אחרי שעה בערך של בחינה דקדקנית של כל תספורת בחוברות התסרוקות שיש בכל מספרה החלטתי על תספורת.

 

הלב דופק, וקצוות השיער הראשונה נוחתת לה על הרצפה.

 

אז נכון, במשך כמה שעות הסתובבתי כמו דביל עם תסרוקת מרוחה שממש לא מתאימה, כי הרי השיער צריך להתרגל להיות פזור וקצר, אחרי 5-6 שנים עם קוקו...

אבל הגעתי הביתה וישר אחרי המקלחת התחיל להיראות שהשיער מתאושש...

 

את רוב אתמול ביליתי עם כובע מגוחך במטרה להסתיר את התספורת שגררה את הכי הרבה באזז שאי פעם תספורת עוררה ברחבי רעננה לפי איך שזה נראה.

אנשים לא זיהו בהתחלה, ומורים ותלמידים היו בהלם.

לכל מקום שהלכתי ביקשו שאני אוריד את הכובע, אבל לא הסכמתי.

 

גם כשהסתכלתי במראה לא זיהיתי את עצמי.

זה היה הלם מטורף בשבילי !

 

ועכשיו?

אחרי יומיים השיער טיפה הסתדר, השוק טיפה ירד, ואני כבר מזהה את עצמי במראה(כי הגיע הזמן חח).

אפילו להצטלם אני כבר מוכן שוב

חוץ מזה, הובטחו לי תלתלים ברגע שאני מסתפר(מצד הספר, כמובן), כי היו לי תלתלים בסוף של השיער, אבל כמו שתוכלו עוד שנייה לראות, זה לא ממש קרה XD

 

אז לכל הקוראים החדשים, ואלה שסתם רוצים להיזכר, ככה השיער(היפה!!) שלי היה עד יום ראשון :

 

ועכשיו?

אני לא סגור על התוצאה...

קיבלתי פידבקים ממש טובים, ואפילו מדהימים, אבל עדיין... מבחינתי אני לא ממש שלם עם התספורת הזאת...

*אגב, זו לא סתם קופאית, היא ידידה ממש טובה שלי, והיא ביקשה ממני לכתוב כאן שהיא יצאה זוועה ואני יצאתי טוב P:

 

ורק בגלל שאני ממש אוהב את האפליקציה של CAMWOW לאייפון, החלטתי להעלות עוד תמונה XD

תמונה יותר משעשעת וחביבה שמעלה לי חיוך על השפתיים ברגע שאני רואה אותה ^_^

 

ועד שאני אהיה שלם עם התספורת,

רות סוף חברים,

ג'וני

 

 

---

 

מסתבר שלא רק בביצפר ובעיר התספורת שלי עושה באזז, אלא גם כאן XD

פעם ראשונה אי פעם שאנחנו במקום הראשון בפוסטים החמים !

ותוך פחות מ5 שעות :O

באמת שאין עליכם, אנשי ישרא האהובים שלי !! 

שמור   בטל

נכתב על ידי WogaRox, , בקטגוריות אני, אופטימי, בית ספר, שחרור קיטור
192 תגובות   המגיב המגניב     הצג תגובות כאן     קישור ישיר     להמלצה לחצו כאן

---