שדה בור

מכל בחינה שהיא, אני לא צריכה בלוג. ובד"כ אני רגילה לעשות דברים כדי לענות על צרכים. אפשר להגיד שבפתיחת בלוג אני מחלישה את עצמי: יוצרת בעצמי צורך שלא קיים – בידיעה שבסופו של דבר הוא עשוי להתגבר עליי ולשלוט בי במקום שאני אשלוט בו. אני מניחה שזה מה שבעצם בא לי. כי בינתיים אני יותר מידיי שולטת בכל דבר בחיים וזה מוגן אבל גם נורא משעמם.

היו לי שישה בלוגים שאני זוכרת כרגע. כל אחד מהם מתחוזק ומלוטש ומושקע בזמנו. הייתה לי גם תשוקה והייתה תחושת חיות וכאבים וניצוצות של זוהר. ואח"כ בא השקט הארוך, שגם הוא היה הנכון לזמנו, מלוטש ומושקע ומתוחזק. ואני מניחה שאני כאן שוב דווקא כדי לנפץ אותו בחזרה לרסיסים שהדבקתי כדי לבנות אותו.