וכולם צוחקים איתי |
 כינוי:
RileyHorror בת: 34 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2008
טוראית א'
בפעם האחרונה שכתבתי פה הייתי אזרחית. מאז הייתי בבקו"ם, הגעתי לבסיס ג'וליס, לפלוגת סמבצ"יות חי"ר, מחלקה 3 - צוות 2. הוסמכתי רובאי 02, התחלתי את הקורס. סגרתי שבתות, יצאתי שבתות, בכיתי, צחקתי.
אני חושבת שהחודש האחרון היה החודש המשמעותי בחיי. הוא התחיל כל כך קשה, באמת. השבועיים הראשונים שלו היו עינוי נפשי בצורה לא-אנושית. אבל התרגלתי, עזבו התרגלתי, התחלתי גם לאהוב את המקום, התחלתי להרגיש בבית. אני חושבת שבטקס סיום אני אתפרק, רק לחשוב על זה שלא אהיה יותר עם כל הבנות מעלה לי דמעות לעיניים.
23/9, 08:42 - אני מוכיחה לעצמי שאני יכולה בכל יום שעובר בצבא. מי בכלל ידע שאתרגל, שאני אאהב להיות כאן, שאני אקום כאן כל בוקר וארגיש איכשהו בבית, וכשאהיה בבית - אתגעגע ללקום בחדר של מטר על מטר עם עוד 8 בנות שתקועות לך בתחת. שאתגעגע ללחץ של זמן, להרגשה שאני יכולה הכל - אם אני מספיק רוצה. כשהמ"מ שלי רצה לידי קילומטר וחצי מתוך שני הקילומטרים של מבחן בראור היא אמרה לי - אוראל, הכל בראש, את יכולה, קדימה, תעקפי אותי!
ורצתי, ולא הפסקתי אפילו לשניה, ועקפתי. אני עקפתי.
וכשהגעתי לסוף מתנשפת ובקושי מצליחה לנשום, הרגשתי גאווה עצומה ושלווה מאין כמותה. ועכשיו, 08:42 בבוקר, אני עם קולה וסיגריה, מוקפת בחברות, על מדי ב', ואני שמחה.
25/9, 10:00 - אני אוהבת כאן כל כך הרבה בנות. הן יודעות בדיוק מתי רע לי, מתי נופל עליי מצב רוח רע, אפילו מבלי שאאמר מילה. הן עושות לי טוב, הן מצחיקות אותי, הן שם בשבילי, הן מחזיקות אותי. אני לא יודעת מה אעשה בלעדיהן בסדיר - ביומיים שאני בבית בסופ"ש אני מתה מגעגועים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
