|
טומי הולכת לתומה
|
| 5/2008
אתן עוד לא יודעות אבל הינה, עכשיו, ממש כשאת עם הבת שלך, ואתה מנמנם, ואת מתמרנת בין הילדים לבין התבשיל / צלי, אני סוף סוף תפסתי את המחשב. שלושה מבוגרים, שלושה ילדים, ואחת באמצע (אני כמובן) זה באמת קצת יותר מדי דמויות פועלות בשביל מחשב אחד, מה גם שלכל אחד יש בלוג (לילדים עוד לא, בקרוב). מזל שיש תורנות גם על למזמז את הילדונת המתוקה החדשה. נרשמתי בשתי הרשימות, את המחשב קיבלתי כבר פעמיים. הייתי מוכנה לחיות ככה, פה, איתכם, רק תבנו לי אולפן, ובבקשה שיהיה נהדר כמו שלי. ככה אני מוכנה לחיות, לשתות נס קפה בבוקר עם שיחה, לקשקש עם הילדים, לשטוף כלים, לגנוב עוד חצי בורקס כשאף אחד לא רואה, לרכל, לקרוא בלוגים, לצאת לקנות כל מיני סוגי סיגריות, לשכב על הספה בחוץ ושיביאו לי ארטיק תות.
אנחנו מבשלות במטבח ביחד, איזה ריקוד! צלחת ירקות נפרדים וסלט מכל הבא ליד שאני חותכת. אולי חומוסים קטנים? את מציעה. בסלט כבר יש הכול, אני מוסיפה עוד לימון ונענע, וזה הופך לבלגן. טעים! אנחנו עומדות מעל הסלט ביחד וטועמות אותו. עוד קצת, עוד קצת טועמות.
"יש לי פנטזיה חדשה, לבשל עם מישהו" אני אומרת לה. "מה, איתי לא מספיק טוב?". "טוב! טוב! אבל זה לא פור פליי".
וככה נולדה לי פנטזיה חדשה.
| |
|