הרבה מעבר

החלטתי

החלטתי לעשות החלטה

החלטה להיות לבד,

אבל באמת

לבד

בלי אף אחד

בלב

או בראש.

מאז ומתמיד

תמיד יש מישהו

אם לא מבחוץ, אז מבפנים,

אם לא מבפנים, אז במחשבות,

אף פעם אין רק אני,

כאילו שאני תלויה בכך,

כאילו שאיני יכולה בלי,

כאילו שאני חייבת להיאחז במשהו, במישהו,

ברעיון של האהבה,

בתקווה האין סופית לאושר בלתי נדלה,

בצורך להרגיש שייכת למשהו

או למישהו

בצורך לעשות, לשנות, לאתגר את עצמי

דרך אנשים חדשים

בצורך להיות מישהי של מישהו

בצורך למלא את הנפש במשהו

שאיני יודעת אפילו אם אוכל לקרוא לו אהבה,

יותר מכך, אני חושבת שאוכל לקרוא לו

העדר אהבה.

העדר האהבה שלי את עצמי

העדר השלמות שלי עם עצמי

ללא מישהו

ללא גורם מעביר

ללא תלות במשהו חיצוני

ללא "אהבה".

הייתי רוצה לנדור נדר,

להישבע שבועה,

לכרות ברית דמים,

לעשות משהו קיצוני שיחייב אותי לעמוד בהחלטה שלי.

אני יודעת,בודאות,

שיהיה לי קשה, מאוד,

הדבר הזה טבוע ככ עמוק בי

שזה קורה לי באופן טבעי וכמעט בלתי מודע בכלל.

אבל כעת, משהתוודאי לזה,

לא בפעם הראשונה,

אך כן בפעם הברורה והצלולה לי ביותר

היני רוצה לתפוס במודעות הזו

ולרוץ איתה

אל מחוזות חדשים.

להיות לבד

לתקופה ארוכה

מאוד.

איני יכולה להגדיר אותה,

את הזמן שלה,

אך אני יכולה להגדיר אותה בכך שאומר

שלא אאפשר לעצמי להיכנס

לקשר חדש

או בכלל, לכל משהו שדומה או לא דומה לזה,

עד וכאשר אדע עמוק בנפשי הכנה

שהנני באמת מוכנה לכך.

אני רוצה תקופה ארוכה

שבה כל מה שיש לי בראש

קשור לעצמי

ולעולם אותו אני בוחרת לראות,

אני רוצה תקופה ארוכה של שקט

ממחשבות על אהבה או על רגשות או על רצונות שקשורים בכך.

ויותר מכל

אני רוצה לעמוד בכך

ברגע האמת,

לזכור להגיד לעצמי

שעכשיו זה הזמן שלי,

הזמן היחיד והמיוחד שלי

ושאיני הולכת להתמסר לאף דבר חיצוני ואחר.

החלטתי החלטה

מי יתן ואצליח לעמוד במילה שלי

ולרצות לראשונה

את עצמי.