What I See

לתחילת הסיפור לחץ כאן.

פרק 1: האהבה הראשונה חלק ב'

-          לא כך דמיינתי את הפגישה שלנו – אמרתי בחיוך בזמן שירדנו למטה במדרגות.

-          אז איך דמיינת אותה? – היא שאלה בחשש.

-          לא יודע, חשבתי שישר נתחבק ונתנשק.

-          אז למה לא חיבקת? – היא צחקה...

-          כנראה בגלל שכשדמיינתי את זה לא לקחתי בחשבון שההורים שלנו גם יהיו שם – חייכתי.

כשירדנו למטה, הסתובבתי אליה, עשיתי את עצמי מתאמץ לחשוב מספר שניות, ועם חיוך זדוני התקרבתי אליה. בעדינות הצמדתי אותה לקיר של הבנין בו היא גרה, חיבקתי אותה חזק חזק,

כך שיכולתי להרגיש את דפיקות הלב החזקות שלה ולהרגיש את הנשימות החמות שלה על צווארי.

הסתכלנו אחת על השני כמה שניות ושניינו התחלנו לצחוק.

הצחוק הזה שמשחרר לחץ. הצחוק שלא באמת נובע מאיזו בדיחה, מסיטואציה מצחיקה, או ממשהו משעשע שקרה בסביבה. זה הצחוק הזה שפשוט מפתיע אותך כשאתה ממש לחוץ ולא יודע איך מתנהלים בסיטואציה שאתה נמצא בה.

-          אמרת שתלמד אותי להתנשק – היא הזיזה את ראשה אחורה והסתכלה עמוק לתוך עיני.

"איך היא עושה את זה?" – חשבתי לעצמי. איך היא מצליחה ככה להפתיע אותי עם השאלות האלה, איך יש לה את האומץ בכלל לדבר על דברים כאלה. הרגשתי חלש לידה, הרגשתי שהיא יותר יוזמת ממני, וכבר אז – בגיל 14, לא יכולתי לתת למישהו ובמיוחד לא למישהי להשתלט עליי ולהיות יותר חזק ממני.

הרצון הזה תמיד להיות בתחתרות, תמיד להוכיח את עצמי, תמיד להיות לפני כולם שכולם ידברו רק על אילי, שאילי תמיד יהיה במרכז העניינים, ובטח ובטח שאילי הוא זה שיזרים נערה ולא... נערה תזרים את אילי. הייתי חייב להוכיח לה שאני מעל זה, שאני לא רואה בעיניים, שאני לא סופר אפחד ממטר, שאני האחד והיחיד ושהיא לא עשתה טעות שהתאהבה בי.

העיניים שלי השתגעו, המבט שלי התגלגל מעיניה לשפתיה כל מאית שנייה.

-          היא רוצה שאני אנשק אותה, היא רוצה את זה בדיוק כמו שאני רוצה – חשבתי לעצמי.

-          אני לא פחדן, מה זה סך הכל נשיקה.. שיט איך עושים את זה קודם מתקרבים ואז פותחים את הפה או שפותחים את הפה ואז מתקרבים... צריך להפתיע אותה כדי שהיא לא תתחרט ולעשות את זה מהר או להתקרב אליה לאט לאט ולנשק אותה בעדינות?? איך הנשיקה הראשונה שלנו צריכה להרגיש? עדינה או חושנית ורטובה???

ליקקתי את שפתיי במהירות שהיא לא תשים לב שאני מכין את עצמי, התקרבתי אליה לאט לאט, תוך כדי עצירות קטנות עם הראש ווידוי עם העיניים שהיא באמת מוכנה לזה ועדיין לא הספיקה להתחרט. ראיתי את השפתיים שלה זזות קצת כל פעם שאני מתקרב עוד טיפה וקצה הלשון שלה זז מלמטה למעלה, שוב ושוב. וידוי אחרון... חייכתי, הזזתי את הראש עוד טיפה ושפתיה פגשו את שפתי לנשיקה לוהטת ורטובה!! הרגשתי מלך, חייכתי אל תוך הנשיקה.

-          חכה רגע – היא עצרה לפטע והשאירה אותי עם הידיים באוויר ליד ראשה, פעור פה ולשון למחצית בחוץ.

-          ככה מתנשקים? זה לא קצת מוגזם כל התנועות האלה עם הלשון שאתה עושה?

-          כן...ככה מתנשקים, אני יודע התנשקתי כבר עם הרבה בנות – שיקרתי במבוכה.

הבחורה היחידה שנישקתי לפני נסטיה היתה מישהי שבגדתי איתה בחברה היחידה שהיתה לי. קראו לה ליטל והיא באמת התנשקה בצורה כזאת "לוהטת", גם אני לא התלהבתי ממשחק התופסת שהלשון שלה עשתה עם הלשון שלי אבל מי אני שישנה את תרבות הנשיקות העולמית ומי אני שילמד כוסית על איך להתנשק (היא באמת היתה כבר אז בגיל 13 מעלפת ביופיה). מאוחר יותר אותה החברה היחידה שהיתה לי גילתה על כך שהתנשקתי עם ליטל מאחורי גבה והמשפט האחרון ששמעתי ממנה היה "לך תדחוף את הלשון שלך למישהי אחרת לפה, ידעתי שאסור שהנשיקה הראשונה שלי תהיה איתך, חזיר שובניסט." – טוב, לפחות בזכות ה"חזיר שובניסט" הזה היא תשאר בזכרוני לאורך כל חיי, אז כנראה שהיא הרוויחה.

אבל לי ולנסטיה ציפו יומיים ארוכים של אימונים ונסיונות לבצע את הנשיקה המושלמת, ולאחר כמה נסיונות באמת הצלחנו לאהוב את זה. לא הפסקנו להתנשק לרגע. היינו מטיילים יד ביד בפארקים ובחופי אשקלון, היינו מוצאים מקומות יפים ונידחים שאף אחד לא הכיר קודם לכן, היינו קוראים להם "המקומות שלנו". אהבנו לדבר על הכל, היו לנו אין סוף נושאים לשיחה, וכשהיו נגמרים המילים תמיד הסתרנו את השתיקה בנשיקות אהבה ארוכות.

בבוקר של יום שבת הלכנו לפארק שנמצא בסביבת ביתה, היא התיישבה על נדנדה ישנה ואני נעמדתי מולה כאשר ידיי אוחזות סביבה ברכות.

-          עוד כמה שעות זה יגמר – אמרה נסטיה בעצבות והורידה את עיניה.

זאת היתה הפעם הראשונה שהרגישות והעצבות התפרצו מתוכי, הכל עלה. זאת הרגשה מוזרה כזאת, כאילו החמצן מפסיק להגיע לתאים במוח, אתה לא מצליח לחשוב על כלום. אתה מתרכז בנקודה אחת. מנסה להוציא מילה מהפה אך במקום מילים מפיך משתחרר חלל ריק. הפנים מתעווטות. הלסת ננעלת חזק. עיניך נהיות מעורפלות, והרגשת חוסר האונים משתלטת עליך. הרגשתי שאני עומד לבכות.

אסור לעצור את עצמי, זאת הדרך שלי להראות שאכפת לי. – חשבתי ופניי התמלאו דמעות.

חיבקתי את נסטיה הכי חזק שיכולתי. עשיתי את זה כדי שהיא תחשוב שאני לא רוצה להראות את החולשה שלי ואת הדמעות שלי, מה שהיה ההפך הגמור מהמציאות. ידעתי שהיא כבר ראתה את הדמעות שלי, וכבר אז הבנתי שאם אני אראה לה את הדמעות שלי ואת הכאב שלי היא תבין כמה היא חשובה לי והיא תתאהב בי עוד יותר. אבל אסור שהיא תחשוב שאני לא מספיק גבר ובגלל זה חיבקתי אותה וניגבתי את הדמעות שלי. התחלתי לנחם אותה למרות שלא הכרתי יותר מדי משפטי עידוד ודברי חכמה. פשוט אמרתי מה שאני יודע בוודאות.

-          זה לא יגמר ככה. אנחנו נמשיך להפגש מאמי, אני אבוא ברכבת הכי בקרוב שאוכל, אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר. אני אוהב אותך, את כל כך יפה. את הבחורה הכי מיוחדת שפגשתי בחיי. אני פשוט.. אני אוהב אותך נסטיה.

-          למה את צוחקת?! – חייכתי בתדהמה. – מה מצחיק, מה אמרתי ??

-          חחח קראת לי מאמי... אני שונאת שקוראים לי מאמי – היא הסתכלה עליי בחיוך כל כך מגרה

-          חחחח טוב מאמי שלי, אשתדל לא לקרוא לך מאמי יותר!!

דחפתי בכוח את הנדנדה עליה ישבה נסטיה והתחלנו לצחוק ביחד בקולי קולות, ולא עניין אותנו

אף אחד מסביב. ידעתי שאני אוהב אותה, והבנתי שזה גורל שהפגיש אותנו ואנחנו נשאר ביחד לעד.

לתחילת הסיפור לחץ כאן.