לכתוב שוב.
מעניין למה. אין לי מושג. האמת שבגלל שאיזה מישהו מצא את הבלוג שלי בדרך לא דרך ואמר לי שהוא קרא אותו, אז גם אני רציתי. אז נכנסתי לבלוג של עצמי וקראתי ותהיתי מי זו הבחורה הזאת שכתבה את כל זה - ועוד כתבה די יפה, אני חייבת לציין - ומה יש לה להגיד על החיים כיום?
טוב, אז כבר כמה שנים טובות שלא הייתי כאן. פשוט לא הייתי צריכה את זה, כך מסתבר. היו מקומות אחרים לפרוק בהם, אנשים ולא דפים לבנים וריקים. משהו קצת יותר אמיתי. הילדים גדלו בינתיים וגם אני והחיים שלי היום נראים קצת אחרת. אולי אפילו הרבה אחרת.
כשאני קוראת את כל הפוסטים הישנים האלה, אני מגלה שהייתי מלאה בכאב. ממש מלאה. כל הזמן התלוננתי על הלבד וכמה זה קשה וכמה אני צריכה מישהו בחיים שלי. תאמינו או לא, גם היום אני לבד, אבל הצורך הנואש הזה כבר לא קיים שם. כלומר, זה לא שהייתי מסלקת את Mr right בבעיטה או משהו זכה, אם הוא במקרה היה נוחת עלי, אבל אני גם כבר לא מחפשת אותו בנרות. עברתי למשהו אחר.
או, עכשיו אתם בטח שואלים למה עברתי. ובכן, בהתחלה עברתי ללא-לחפש בכלל, אח"כ המשכתי ללחפש מדי פעם במקומות מהוגנים וראויים (דהיינו - אתרי היכרויות) ובסוף יצא שאיכשהו נחתתי באיזה אתר לא-הכי- מהוגן. ודווקא שם מצאתי. כלומר, אני מוצאת. זה מן On going thing, אתם יודעים. היום את זה, מחר את ההוא. מחרתיים - אולי את שניהם יחד :-)
אתם בטח סקרנים לדעת איפה אני משוטטת, נכון? ובכן, את זה אני כבר לא יכולה, או שמא עלי לומר לא רוצה לספר. למה? סתם ככה. מה אני צריכה קהל כפול? ממש לא. שם אני בכינוי אחד, פה בכינוי אחר וטוב לי ככה. וכל זאת למה? כי ככה אני יכולה לספר פה את כל מה שאני לא יכולה לספר שם ולהיפך, למרות שהלהיפך הזה יהיה, כנראה, קצת פחות מעניין.
אז באתר ההוא אנשים הם מסוג מאד מסוים. טוב, בסדר, יש כמה סוגים, אבל אני לא רוצה להיות קטנונית, אז נניח שהם כולם משתייכים, בדרך זו או אחרת, לאיזו קהילה קיקיונית ומעניינת ביותר. ומה לי ולזה? וואלה, נעים לי שם, יש לי מיליון מחזרים וזיונים כל אימת שאני רק מרימה אצבע. מה רע? לא רע בכלל, אני אומרת לכם.
היה לי, למשל, ממש לא מזמן איזה בחור אחד. שווה ביותר, אם יותר לי לציין. הוא מצא אותי שם, או שאני אותו, מי זוכר... הוא - כמו רבים וטובים לפניו ואחריו - בקטע של נשים קצת יותר מבוגרות ממנו. טוב, אולי עלי לומר הרבה יותר מבוגרות ממנו. כן, כן. יש להם קטע כזה, שאני לא לגמרי מבינה אותו, אבל מה איכפת לי. ממילא אני נראית בגילו, אז שיקפצו לי כולם. בקיצור, נפגשנו, ישבנו, קשקשנו, אכלנו ואז נפרדנו בנשיקה סוערת ועוד קצת. טוב, עוד קצת הרבה. אחד כזה שיודע לקחת בכוח את מה שהוא רוצה ואני - איך לומר - לא נשארתי אדישה.
אח"כ הוא נסע לאיזה מקום ואני חזרתי הביתה, אבל לא נרדמתי. ואז ממש מאוחר הוא סימס לי ושאל אם אני עוד ערה ואם הוא יכול לבוא. אמרתי שכן והוא בא ואחרי עוד אפיזודה קצרה בנוסח "בואי נשב ונדבר ונעשה את עצמנו שבגלל זה אני כאן", עברנו לתכלס. כן, נחמד שמישהו מרים אותך, הופך אותך, זורק אותך על השולחן, מזיין אותך ועושה לך כל מיני דברים לא כל כך יפים. סתם, ממש יפים, לא מתלוננת :-)
עברנו למיטה, המשכנו בדבקות במטרה שלשמה התכנסנו ואחרי שלשנינו נמאס פשוט נרדמנו. כלומר, אני נרדמתי, כי מה אני בגילו? מאיפה האנרגיות האלה? באמא'שך, תן לישון קצת. אבל כל הלילה הוא נצמד אלי וחיבק אותי ואשכרה התעקש לישון בכפיות, שזה לא הכי נוח, אבל די נחמד כשחושבים על זה. ומדי פעם הוא התעורר וניסה לשלוח לי ידיים לכל מיני חלקים אינטימיים, אבל העפתי אותו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי די, נמאס. מיצינו. ממילא הסקס לא היה כזה טוב.
אם הוא היה "שווה את זה", אני מניחה שהייתי משקיעה בו יותר, מלמדת אותו דבר או שניים על רזי גופי הפרטי ומנסה לגרום לו להבין איך בדיוק אני אוהבת את זה. אבל, בינינו, מה הטעם? הרי רוב הסיכויים שאני לא אראה אותו יותר מדי בעתיד הקרוב. בבוקר התעוררתי לפניו, נאלצתי לנקות שאריות קונדומים (קצת נימוס, מישהו היה צריך ללמד אותו) ויצאתי לטיול בוקר. כשחזרתי הוא עדיין היה במיטה, אבל ממש לא התחשק לי לראות אותו, אז קברתי את עצמי במטבח עם הקפה. ואז הוא קם ובא למטבח והייתי צריכה להתייחס אליו ולהכין לו קפה ולשבת לדבר אתו. טוב, לא היה כל כך נורא. בסה"כ הוא בחור חמוד, אבל אף אחד לא נראה ממש טוב בבוקר, למרות שלא חסרים לו נתונים, If you know what i mean.
כמובן שאח"כ הוא כן התקשר, או סימס, וקצת דיברנו ואיכשהו אחרי כמה זמן זה התמוסס מעצמו. ואז לפני כמה ימים, כשנכנסתי לישון צהריים באיזה שישי אחד, הבת שלי מביאה לי את הטלפון למיטה ואני רואה את השם שלו על הצג. אז עניתי בנימוס וקשקשנו קצת והוא שאל מתי יוכל לראות אותי שוב. מצחיק. איך הם תמיד משתמשים בנוסח השחוק של "אני בכלל מחפש קשר רציני, סטוץ חד פעמי זה כל כך לא אני וזה" ואיך פעם אחר פעם הם מוכיחים כמה כל המילים שלהם ריקות מתוכן. זה בסדר, ממילא לא חשבתי מתכתחילה שהוא באמת רוצה ממני משהו כזה וגם אם זה מה שהוא היה רוצה, לי הוא לא התאים. אבל סטוץ? למה לא, אני לגמרי בעסק.
טוב, נו. אולי אני צריכה לפתוח עוד בלוג. משהו קצת יותר בסגנון של "מעללי במיטה", כי "מסתדרת בחיים" כבר פחות משקף את הלך הרוח הנוכחי שלי. אבל מצד שני, מאחר ואני לא מאמינה שמישהו באמת יקרא את זה (או לפחות ככה אני מקווה), בינתיים זה בסדר. בטח לבלוגים של סקס יש אחוזי צפייה גבוהים יותר ומי צריך את כל הטררם הזה...
בטח לא אני.
דרך אגב, לגבי הבחור שהחזיר אותי לכאן -
אז אם אתה קורא את זה, יצאת מניאק, אבל כמו שכבר אמרתי לך לא פעם (או שלא) מניאק חמוד לאללה :-)
אה, ואם כבר קראת, אז תגיד משהו, שאני אדע לא לכתוב עליך.