ניסיתי לכתוב את שם המשתמש והסיסמא, והוא כתב לי שהיא לא נכונה... טיפה מוזר, כי אני לא יותר מידי יצירתית בשמות משתמש וסיסמאות...

עשיתי "שכחתי את הסיסמא" והופתעתי לגלות במייל כמו בלוגים יש לי, וכמה יש כאלה שמחקתי.. קצת קשה לי להאמין שיש כל כך הרבה, חשבתי שיש איזה שלוש... טוב נו..

אני לא זוכרת על מה הפוסט האחרון, לא ממש מתחשק לי לבדוק, בטח משהו על מישהו שהתחלתי לצאת איתו בערך בתקופה של הפוסט האחרון שלי.

אנחנו עדיין ביחד..

הרבה קרה בשנה האחרונה.

לא יודעת אם זה טוב או רע.

התרחקתי מהרבה אנשים, לא בכוונה, זה פשוט שמקדישים את החיים ללימודים, ועוד בטכניון, זה טיפה גוזל כל דבר אחר שסדר היום, או החודש.

יצאתי מהבית, אני גרה עם עמרי.

שנינו גרים בדירה של עמרי. שני חדרים וחצי.

בסלון אנחנו לא נוגעים, הוא גדול נורא ואנחנו לא זקוקים לו, הוא סגור ומלא באבק.

בחדר הכניסה לבית שמנו ספה, שולחן כתיבה, ארונים לקלסרים וספרי לימוד ומתלה למעילים- הסלון שלנו.

ב"חצי חדר" אנחנו ישנים. מיטה זוגית חומה, עם ארונית לבגדים של עמרי וארון מדפים לבגדים שלי. שמתי גם תמונה על הקיר שעמרי לא אוהב, אבל מיד הוא אמר שזה בסדר ולא אכפת לו מה יהיה על הקירות בחדר השינה, שאר החדרים זה מה שחשוב לו.

יש לנו מטבח די סטנדרטי, שלפני שעברתי לגור עם עמרי- היה בו רק מיקרוגל ומקרר ישן שעשה המון רעש בלילה. עכשיו יש שם כיריים, תנור, את אותו המיקרוגל ומקרר חדש.

חודשיים ראשונים היו קשים מאוד.

המרחק מהבית, העובדה שהייתה לי הכנה נפשית של ארבעה ימים מהרגע של "מאמי מחייבים אותי לגור בחיפה" עד "ברוכה הבאה לבית החדש שלך", המעבר ממצב שבו אנחנו לא גרים ביחד ונמצאים שלושה חודשים אחד עם השניה בלי הפסקה למצב שבו התחיל הסמסטר והזמן היחיד שיש לנו ביחד זה ארבע שעות שבהם שנינו ישנים.

ההסתגלות לחברה חדשה- הכיתה שלי, והתרחקות מהחברה השניה- החברים שלי.

כמויות שיעורי הבית, הבוחן שיש כל יום חמישי, לימודים בשמונה בבוקר עד שש בערב- בלי הפסקות של יותר מ20 דקות בין שיעור לשיעור.

הכל היה יותר מידי.

עדיין זה יותר מידי.

הראיה שלי נחלשה.

אמא אומרת שזה בגלל שהלימודים כל כך אינטנסיביים אז אני קוראת יותר מידי דברים קרובים ואז קשה לעיניים שלי בדברים אחרים, כמו קריאה מהלוח וניסיון לראות למרחק.

הלכתי לרופא והוא אמר לי שיש לי ראייה יותר טובה מ6:6.

באסה. אני אצטרך פשוט להתרגל.

הכסף מתחיל להיגמר.

בחודשיים האחרונים הוצאתי 2000 שקל.

שלושה חודשים כאלה ונגמר לי הכסף, אני אצטרך לחוזר לבקש מההורים.

אין לי זמן לעבוד.

אני חייבת להתחיל להצטמצם, לשנות הרגלי יציאה.

או שאני אצטרך למצוא עבודה שלא דורשת ממני יותר מידי, או לצורך האמינות- לא דורשמת ממני כלום.

הלימודים קשים ומייאשים.

היה לי מבחן במכניקה ביום ראשון.

הלך רע.

אני אומר לאחרים שהלך בסדר אבל סביר להניח שאצטרך לעשות מועד ב'.

האמת היא שסביר להניח שאכשל וכמובן שאצטרך מועד ב'.

אני לא יכולה להיכשל השנה. 

אני משקיעה יותר מידי מאמצים בשביל להיכשל.

לפעמים רבות מידי זה גורם לי לחשוב שיכול להיות שאני פשוט לא טובה מספיק.

אולי אני מהאנשים שפשוט לא יצליחו לעשות תואר. לא בהנדסה. לא במדע. בטח שלא בשניהם.

היועצת רוצה ששנה הבאה אני אתחיל בבאר שבע.

יכול להיות ששם אני כן אצליח.

אבל אני לא רוצה להתרחק מהבית. יש לי פה הכל.

מחר אני צריכה להגיד לה את ההחלטה הסופית שלי- אני ממשיכה בטכניון.

חשבתי לחזור לכתוב פה.

אני לא יודעת מה אני אכתוב..

אבל ניראה לי שזה יהיה לי טוב. 

לא יודעת למה.

טוב.. חזרתי ללמוד לחדו"א.

שבת שלום