מתחשק לי להקיא (מטאפורית, אני מקווה) את כל הגועל הזה בפנים, ואני פשוט לא מוצאת דרך.

השירה היא לא מה שהייתה פעם. משהו שם חסום,לא מוסיקלי, לא זז לשום מקום

הלחנה? לא קרה כבר כמעט שנה

לא כתבתי חצי שנה שום שיר רציני

ואני לא מדברת עם אף אחד

אז מה עושים?

בולעים כדור ועוד כדור ועוד כדור עד שהכל טובע בין כל הכימיקאלים

בוקר- 20 מ"ג ציפרליקס יומי קבוע לטיפול מתמשך לדיכאון וחרדה

צהריים-קושי לנשום-רסקיו-טיפות מצמחים להרגעה (או במילים אחרות-סמים שעדיין לא יצאו משומה מהחוק)

ושעה אח"כ-לחץ בחזה-קסאנקס לשימוש חד פעמים להתקפי חרדה

לילה-אף פעם לא נרדמת-10 מ"ג כדור הרגעה מרדים

מה שיפה בכל הסיפור זה שאני מקפידה לאכול אורגני,טרי,שטוף,וכמה שפחות מטוגן. פחח.

תכננתי לנסוע החופש ל3 שבועות לצפון לסדנת ניקוי רעלים ואז להפסיק סופית להיות תלויה ככה בכל הכדורים האלו, אבל לא היה לי אומץ.

כלומר, היה לי , מאוד. הייתי הכי נחושה שיש.

ואז הגיע החופש הגדול-המלכודת הכי גדולה שיכולים לשים לחרדתיים

ימים שלמים בבית, ניתוק מחברים, בדידות, חום,סינוור,יותר מידי זמן פנוי שהוא פתח חלון מובהק למחשבות לא רצויות,זמן התאחדות עם המשפחה-מתכון בטוח לחרפון,וזמן טוב לחשבון נפש (שאצלי זה יותר בא בקטע של להתחיל לשנוא את עצמי על כל דבר הכי קטן שטעיתי בו)

ותראו אותי, כותבת פה כמו פקאצה בכיתה ו'. ולא בגלל שישרא שייך לזן הזה, מעצבן אותי כשמקטלגים את זה ככה, פשוט כי ככה אני כותבת. כמו פוסטמה יצורה חסרת חיים שלא יודעת להתנסח או להביע משהו יותר עמוק מ:"החיים בזבל."

אבל זה לא סתם. זה המחסום הזה שלי. הוא אשכרה לא מאפשר לי להוציא כלום!
ומה שכן יוצא, יוצא ככה. עקום,עילג,וילדותי.

בכל אופן, הודעתי כבר לכל גורם אפשרי שאני מתכוונת להיפטר מהציפרליקס ברגע שהשגרה תגיע.

מחכה בכיליון עיניים 

מרגישה כלכך מטונפת מכל הרעלים האלו שדוחפים לי לגוף כבר 6 שנים ברציפות. (טוב נוו, עם הפסקה של 4 חודשים באמצע, עליתם עליי.)

.............................................................................................

י"ב השנה.

כל כך פאקינג הזוי.

אבל כולם מתרגשים, נכון?

כבר התחילו לתפוס תחת אנשים, איך אני שונאת את זה..

בטח גם אני הייתי נהנית מזה אם הייתי קצת פחות פחדנית

כי בזמן שאתם חושבים:"שיעו, אין כמעט יותר לימודים! השנה גומרים הכל! חופש! לא תלויים בהורים יותר! יש רישיון! אפשר לעשות מההה שבאא לנווו!!"
אני חושבת יותר משהו כמו:"פאק. אין יותר לימודים. זה אומר שאין שגרה. וזה גם אומר שפה הכל נגמר, אין לי יותר הזדמניות להספיק להשלים את החומר בזמן ולעשות את הבגרות עם כולם. והשנה הכל נגמר! אני צריכה להיות עצמאית?! אני בקושי מסוגלת ללכת לישון לילה אחד בלי הבת זוג שלי, מה אני אעשה כשהיא תיהיה בצבא ואהיה לבד שבוע? וההורים לא ידאגו לי יותר? מה אם יקרה לי משהו? תכניסו לי קצת סדר לחיים!!!"

............................................................................................

אוף. אל תשנו את הרושם שלכם עליי לפי הפוסט הזה.

המצב שלי בתחת כרגע ואני לא מרגישה שזו בכלל אני שמקלידה פה.

לרגע עצרתי אחריי הקללה הראשונה שנכתבה פה, וממש נבהלתי, ישר רציתי למחוק אותה, אבל רציתי לבדוק מה כבר יקרה אם לא אעשה את זה. ואז יצאו עוד איזה 10 כאלו.

שאלוהי הנימוסים והשליטה העצמית יסלח לי.

אבל קודם כל שאסלח לעצמי..

שבוע טוב שיהיה

שנה מוצלחת

ושלא תתחרפנו כמוני

אמן.

<3

רוצה להיות דרמתית

רוצה תשומת לב

רוצה שיחבקו אותי חזק, רוצה בלב שלם

אני רוצה להרגיש נאהבת באמת

באלי לחזור קצת לכתוב פה.. אני חושבת שזה חסר לי מבלי ששמתי לב
תסבלו אותי? רק עוד קצת..